"... הנחש ניצח בקרב הראשון. מאז הוטל התפקיד של מיגור הנחש על
עם ישראל כולו. אולם המשימה אינה פשוטה בייחוד עם נזכור שגם
חווה שכבה עם הנחש והוא בערמומיותו השיל את עורו הטמא בתוכה.
כך שכל הצאצאים מאז נשאו אתם את כתם הטומאה. איך נפטרו בני
ישראל מהטומאה? זו כבר אופרה אחרת."
כך מסתיים המאמר הקבלי הקודם שלי: "תפארת ומלכות" וזה מעורר
מיד את השאלה נו, ומה הלאה?
  כל בני האדם, טרם היות בני ישראל, נשאו את הטומאה, וזה
מצדיק כמובן את המבול, ולאחר מכן את סדום ועמורה, כל זה נעשה
במסגרת של הקטנת הטומאה. אבל, היא לא נעלמה מהעולם. עד שהגענו
לאברהם אבינו, והוא, למרבה הזוועה, טמא היה כמו אבותיו, אבל
ידע את הסוד הגדול - וכנראה גם שרה ידעה - ולכן הוליד את
ישמעאל תחילה. כן, כדי שייקח את החלק הטמא - כנראה שהטומאה
קופצת בראש - כך, כשיצחק נולד היה חלק הטומאה בו קטן יותר,
נגיד... רבע טומאה?
   ואז... הוליד יצחק את עישו תחילה, ניחשתם? הוא לקח אתו את
חלק הטומאה שנותר וכך יעקוב היה משוחרר מטומאה. יעקוב הוא
ישראל ואנחנו בניו: בני ישראל.
   טוב, הרי כל בר דעת בימינו לא ייקח תורה גזענית כזאת
ברצינות... האם?
מה בדיוק חושבים על כך בישיבות? במכונים לקבלה ובבתי מדרשה
אחרים? אני משער שמנסים להסביר להם שזה רק בתיאוריה, במציאות
לא חייבים 'לשופנו עקב', זו רק המלצה ולא מצווה.
  אחרי 'הפרופסור המקלל', אני לגמרי לא בטוח. הם אלה שמעצבים
את השקפת העולם של תלמידיהם.
  אני תמהה האם מישהו בר דעת מפקח עליהם? יש שם אנשי שבכ? כמה
זמן ייקח עד שהקללה תתקיים? ולא בדרך מיסטית, אלא בידי רוצח
בשליחות 'פולסא-דנורא', מה שמכנים בלשון הגנגסטרים להוציא עליו
חוזה, רחמנא-ליצלן.