|
לעיתים קולי נעתק
אך ידי עוד ממשיכה ורושמת
את סיפורה הכאוב משכתבת
בשירים ומזמורים
אל הלב היא פונה
בזעקה נואשת.
לעיתים נשמתי נעתקת.
אך רוצה היא להיות חופשיה
כציפור מרחפת
על דף חלק ולבן כסיד
כותבת את אהבתה הנכספת.
לעיתים מחשבותיי מסתתרות
אך ליבי עוד ממשיך להוביל
את רגשותיי אל מוצאם היחיד
זה שלעולם לא יכזיב
אל הנייר הנוצר אותם לעולמי עד. |
|
|
כשהערבים רוקדים
המוזות מקשקשות
בטלפון עם
החברות שלהן
שעות על חשבון
בעליהן המסכנים
שאחרי זה צריכים
לשלם את חשבון
הטלפון המנופח
שלהן וגם לשמוע
אותן מתלוננות
על זה שהן לא
מקבלות מספיק
תשומת לב והן
מרגישות שזה לא
כמו שהיה פעם
ועוד כל מיני
שטויות
פוסטמודרניסטיות
שהן קוראות
ב"לאשה" שגם על
השטות הזאת
בעליהן משלמים
מדי חודש ועוד
הולכים לישון
בסוף עם כאבי
ביצים.
בוליביה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.