הי, שמי ניר ואין לי אבא.
פרק 1 -

"תקומו תקומו, תראו מה קרה לאבא שלכם...נו  כבר... תקומו תקומו
, תראו מה קרה לאבא שלכם"
אבא שוכב במטבח על הבטן, לא נע, אני כולי בן 12, אני תמים
עדיין, כרגע מד"א נכנסים הביתה, מנסים להחיות אותו או סתם
להראות לנו שהם מנסים, שנדע, שנרגיש שניסו הכל, שלא התעוררנו
מאוחר מידי.
מי זה אנחנו? אמא, אחי הגדול יקי, אחותי קרן (קטנה מאחי) גדולה
ממני, אני ניר ויש לי אחות קטנה שהיא בטוח לא מבינה והיא כבר
מזמן אצל השכנה, איך שאמא התחילה לצעוק, והתחילה ההיסטריה.
אתם בטח תוהים מי התקשר למד"א, מי דפק לשכנים, אז אין לי מושג,
אולי אמא מתוך הסטריה?, או אולי אחי שהוא השקול שבמשפחה, או
שמה אחותי שבטח חשבה על זה ראשונה , תמיד היא חריפה ואלי גם
כאן הייתה הראשונה שחשבה על זה, אני , בטח לא זוכר.
אני עומד ומסתכל על אבא, אבא! גדול וחזק 180 פלוס, לא צנום ולא
שמן , חזק, אתלט, אולי הכי חזק בעולם אבל בטוח הכי טוב בעולם.
מד"א הופכים אותו, מנסים , אני רואה שהם מנסים, עכשיו אותי
מנסים להזיז , שאני לא אראה , אבל אני רוצה, אני לא יודע למה
אבל לי חשוב להיות שם עכשיו . וההמולה מתחילה, אנשים נכנסים
ויוצאים, הדלת פתוחה מלא אנשים בקומה, מי חטטן? ולמי זה חשוב?
מי סתם יצא לראות מה ההמולה, לא אדע לעולם, אבל כולם שם,
המוכרים יותר והמוכרים פחות ולאבא לא אכפת, הוא שוכב שם פניו
קפואות, עיניו עצומות, שקט ורגוע, לא אכפת לו מהרעש, שליו כ"כ
, שליו.
לא חשבתי לרגע שהוא מת! לא הבנתי, גם לא חשבתי דברים אחרים,
פשוט עמדתי, מסתכל, בוהה וכבר מתגעגע.
ומכאן דברים מתגלגלים, אלונקה נכנסת. אבא יוצא, כנראה בפעם
האחרונה מהבית ( לפחות בצורה פיזית, הוא עוד יסתובב פה וישמור
עלינו), אני רואה את המעלית נסגרת, הולך לחדר ובודק כמה מכות
הכרית מסוגלת לספוג, היא לא אשמה היא פשוט שם והיא תיהיה שם
עוד המון, תדע דברים, תשמע תספוג מכות , דמעות ושוב מכות,
נשוחח אני אשאל אותה שאלות שיש אליהן תשובות והמון כאלה שאין.
"שמי ניר ואין לי אבא" כמו משפט פתיחה של אלכוהוליסטים בא.א ,
למה אין קבוצת תמיכה כזאת ,הרי זה חשוב לא פחות, אולי בגלל
שאני לא מכיר עוד ילדים שאין להם אבא, אז אם אין ביקוש אין
קבוצות.
אבא נפטר בצורה מפתיעה , אומרים שזה הכי נורא, כמה מפתיע אתם
שואלים את עצמכם בטח, אז ככה, חיים רגילים כמו כולם, יום ועוד
יום , לילה חופש , לימודים , חופש, חגים, חברים, אוכלים,
מקלחת, הולכים לישון, קמים, ישנים קמים, חיים ואז אין אבא וזה
לא חלק מהמשוואה הכ"כ פשוטה שהכרתי והראו לי כל חיי, זה מפתיע,
ואיך זה חיים בלי אבא... ככה...
יום בלי אבא ועוד יום לא אבא , לילה ואין אבא חופש אין אבא ,
לימודים אין לי אבא , חופש ולי אין אבא, חגים בלי אבא, חברים
לי אין אבא, אוכלים בלי אבא, מקלחת אין אבא, הולכים לישון בלי
נשיקת לילה טוב מאבא, קמים בלי אבא, ישנים בלי אבא קמים שוב
בלי אבא, חיים בלי אבא ואני ילד אני צריך את אבא שלי, למה להם
יש ולי אין? למה לאמיר יש ולי אין? למה לדנה יש גם ורק לי
אין??? עכשיו מי יכול להגיד לי שזה פייר? שזה בסדר ויש צדק
בעולם?
הייתה גם הלוויה, אז הייתי בהלוויה, אני חושב שרציתי ולמי יש
כוח להתווכח עם ילד שרק עכשיו מת לו אבא, למי? לאמא האלמנה
החדשה והשברירית ( שבסופו של דבר תתגלה כאישה הכי חזקה בעולם
שאני מכיר), אחי השבור? אחותי המסכנה? מי? , אז הייתי שם, קצת
מאחור שם בסוף מוחזק ע"י אנשים, לא זוכר כלום.
שיירה ארוכה של אנשים, איש טוב היה אבא שלי, חכם רציונל,
הגיוני, אהב לתת עצות, זה מה שכולם אומרים ולא בגלל שהוא כבר
מת, אני בעיני ראיתי כמה אדם טוב היה.
ואז רגע האל חזור( לא שהיו כאלה של חזור מאז הבוקר שנפטר), כאן
אבא נטמן , אבא כבר מתחת לאדמה, אבא שומר עלינו מלמעלה ומחובר
לקרקע.
אני בדרך חזרה מהלוויה , שומע באוזניים מאחורי גבי, "ילד מסכן
, ילד מסכן", אז ככה אם יכולתי להחזיר להם ואם היה לי כוח
באותו רגע הייתי אומר להם " אמא שלכם ילד מסכן" אני לא מסכן,
"אני ניר ואין לי אבא".