פעם, מזמן,
בימים שהחול על שפת-הים
היה כחול-אשר-על-שפת-הים,
והיו גם שנים טובות
(כי טרם המציאו את  החובות);
והרכבות שחצו את רחוב אלנבי
מילאו תפקיד חשוב ומועיל
של שיטוח מטבעות מתכת של מיל;
                                 
וה"סברס" צמחו בחוצות במספר אין-קץ
חינם לכל החפץ ללקטם ולהיעקץ;
וכניסה ליומיות בקולנוע עלתה גרוש (כולל שתייה);
ורקדו לצלילי תזמורת שניגנה כה יפה
טנגו וואלס בבתי הקפה שליד הים;
ועכבר היה בשר ודם (ולא פלסטיק סתם).
והיה כיף ללקק קרח כי "שלגון" עוד לא היה
ו"המזגן" היו המרפסת או הגן
וקרחת עוד בכלל לא הייתה בעיה;
והר היה הר והייתה זרימה בנהר...

הימים בם זכרתי מה רציתי לומר...