1. אום שאנטי- כוס אמק

רק אל תתפוצצי. אל תתפוצצי, תשמרי בבטן, תחזיקי חזק, תספרי עד
עשר, את בן אדם מבוגר. תתעלמי. תתעלמי מהקפיצות של האוסטרלית
הזקנה הזאת, שדומה במפתיע לשולה השכנה. נו די, תשלטי בעצמך. זה
לא מכובד. תחשבי על משהו עצוב. תחשבי על פיגועים, תחשבי על
חשבונות חשמל, תחשבי על השואה. רק תשלטי בעצמך כבר.
היא עומדת. עושה מעליי תנועות מוזרות. שולחת לי אורות אדומים,
כחולים, כתומים, לעשות לי שמח בכל הצ'אקרות. הצ'אקרות שלי כבר
אמורות להיות בפול- פאוור אחרי השבועיים האלה. מה זה אומר שהן
בפול-פאוור? זה אומר שאת עצמך בפול פאוור? אז איך זה שהצוואר
עדיין תפוס, ויצא לי חצ'קון בגודל של הכנה לאדמת. יואוו
אלוהים, שייגמר כבר. הם עומדים מעליי כולם, מעבירים מעל האורה
שלי את הידיים בפרצופים מיוסרים כמו של ישו על צלב. קצת קר
לי.
ואז, המורה התחיל לדבר על התת מודע. סאבקונצ'נס, אלק. שכל מה
שאנחנו רוצים, אנחנו צריכים לכוונן אותו לשם, ונגיע. כוס אמק,
מה כבר ביקשתי? אורגמה? לבשתי הכל כתום, סובבתי חזק את צ'אקרת
המין, וכלום לא קרה. מעניין איך אני אראה עם האורה החדשה
והמטוהרת שלי. האם אני אהפוך פתאום למושכת בעיניו? מה עוזר לי
כל ההילינג והיוגה והרייקי, אם לבחור שנמצא איתי עכשיו לא עומד
הזין. אומרת לתת מודע שלי בתקיפות, שיעמוד לו עכשיו, שיעמוד לו
עכשיו, וכלום. גוף עייף בדרך אל האושר.
בכלל, כולם כאן בדרך לאינלייטמנט, הארה. מחייכים ברוגע אחד
לשני, עושים רק דברים שכתובים בספרים. לפעמים אני ממש מרגישה
שאני צריכה להתנצל כשאני מזמינה אורז לבן, או אלוהים שישמור,
מדליקה סיגריה.
אום שאנטי, כוס אמק. אל תצחקי ילדה, זה לא נעים. האוסטרלית כבר
מעוכה לגמרי בגלל האורה שלי, הפרצוף שלה נוטף זיעה. המורה
מזכיר לה שהיא רק צינור, בלי אטצ'מנט חלילה. בלי להתאמץ. "את
צינור שמעביר דרכו את האנרגיה של היקום..."  נו אטצ'מנט, חה.
מה זו הבדיחה הזאת של בלי להיקשר? את י'מטורפת, ברגע שמישהו
נוגע בך, ישר את נהפכת שלו. אולי מה שאת צריכה בעצם, זה איזו
מדיטציית בולבולים. שורה של כמה שיבא-לינגם ניצבים, זקופים,
בלי פנים. תבחרי על איזה מהם את מעדיפה להתנועע.  אולי אחרי
כמה מדיטציות כאלה, תצליחי להיפטר מהדיבוק הזה של ההיקשרות.
וחוץ מזה, אם אני כזה צינור, ואם היקום כזה חזק, אז איך זה
שאנחנו לא מזדיינים? יושבים על המיטה, מדברים, מתערטלים, וכל
היוניברס הזה, והתת מודע הזה, שווים בערך לתחת שלי, אם אין
בסיכומו של עניים חדירה.
ומה בכלל הסיפור הזה של להגיע להארה? כאילו חסרות עוד צרות
בחיים. מה? זה עוזר להשיג עוד זיונים? זה מה שייקח אותי אל
המולטי אורגזמה? הרי "חושבים זיונים כל הזמן", זה גם היה כתוב
באיזה ספר, לא?
פאף. מתפוצצת. רועדת מצחוק מתחת לשמיכה הכבדה. אני והאורה שלי
מתעלפות מצחוק. אולי האוסטרלית בכלל דגדגה אותי באורה וזו
הסיבה שאני לא יכולה לשלוט בעצמי. כולם מסתכלים בי במבט חמור.
הפרעתי לזרימת האנרגיה הקוסמית בחלל החדר. אני מחייכת אליהם
בעיני עגל, לוחשת "אום שנטי" (כוס אמק!)

2.מונולוג מהוואגינה

ואז הגיע ז'. ז' די הפתיע את כוס בביקור שלו. בכלל, הם תכננו
ללכת לטייל וירד הרבה גשם. אז ז' עשה להם ג'וינט.  אחרי פחות
משעתיים, הוא כבר ביקש להיכנס לתוך הכוס שלה. ככה, בלי שלום,
מה שלומך, פשוט לבוא, לבקר וללכת.
והיא, היא  הזדעזעה למשך חמש דקות. באמת אפשר לומר שלא רצתה.
וז' היה תקיף וחזק, ולמרות הנאום הפוריטאני על תולדות הוואגינה
שלה, נפתחה בפניו, ואפילו התחננה לעוד, שאותו הוא לא יוכל לתת.

וככה, היו להם ז' וכוס, זרים לחלוטין, נכנסים ויוצאים אחד
מהשנייה, מושכים אחד לשנייה בשערות, ביום של סערה מטורפת, בעיר
זרה, רחוקה מהבית.
ז' גמר. גמר בחוץ. ככה כוס מקווה. גמר לגמרי בחוץ על הסדין של
השותף שלה לחדר. זה בסדר, כוס יודעת לתמרן חפצים. לכוס כמו
שלה, הרבה יותר מזיק שהוא ביקר שם חשוף כולו, בלי מגן. כי
הכוס, או אולי כבר אפשר לכנות אותו בשמו היותר מכובד, הוואגינה
שלה, מסתבר, לא כל כך אוהבת בולבולים זרים, שבאים ומבלבלים לה
את המוח. הוואגינה הארורה הזאת, דוחה אותם כמו שתל זר, מפתחת
וירוסים, דלקות, גירודים. מנסה להסיר כל זכר מהגוף הזר שנכנס
בה.
ואם נחזור לעניין הגמירה בחוץ, הרי שזה הכי משנה לרחם שלה. היא
אף פעם לא הבינה לעומק את המילה הזאת כוס. כאילו זה איבר זר,
מנותק מהכול, משאבה יונקת לגברים מגורים. לא הבינה אישה
שמתייחסת רק לכוס שלה ולדגדוגו המתמשך. לה זה נראה הגיוני
לגמרי להתייחס לכל הרצף. לכל כוס, בסופו של דבר, מחובר איזה
רחם (להוציא מקרים אחרים שמקורם בהתערבות אנושית), שלא לדבר על
איברים אחרים שנמצאים בחלל הבטן, כמו הכליות והלב למשל. ובכלל,
בכל ביקור של ז' כזה, בתוך כוס שכזה, יכול להתפלק לו איזה עובר
שכזה, שזה בכלל לוקח את הסיפור שלנו למקום הרבה יותר מורכב
מסתם ז' ,כוס וג'וינט נפגשים אחר הצהריים.
בכל מקרה, באיזשהו שלב, לקל ז' את שאר האיברים המחוברים אליו
והלך לשיעור יוגה. כוס נשארה בחדר, סידרה את המיטה. בינתיים,
נרקמו סביבה עור וגידים ולב, והכוס, שסגור בדרך כלל, לא מצליח
להשתלט על התשוקה שלו ברגע שהוא נפתח. ז' ביקר בו קצר מדי,
הרבה פחות ממה שהוא רצה. הרי הוא התחנן לעוד, הוא אפילו עשה
זאת בקול של אישה. אבל לא היה אפשר.
כוס לא פגשה את ז' באותו הערב. היא חשבה שתיתקל בו במקרה
ברחוב, אבל רצה המקרה והוא לא הגיע. ואז כוס, או יותר נכון
האישה שמחוברת אליו, התחילה להתבלבל. כי כבר הזכרנו את רמת
התשוקה של הכוס ברגע שז' מבקר בו. ולא רק זה, שוב התחילו
להתרוצץ בה מחשבות על נטישה והריק והכלום של אחרי. למרות
שהאישה הזאת אמרה לעצמה אלף פעם "תלמדי להתייחס אליהם בשוויון
נפש", ומנסה להוריד אותם כל הזמן לדרגת בן אנוש. אבל משהו
במנגנון גוף-נפש שלה, די דפוק כנראה, כי ברגע שמישהו נכנס לה
לתוך הגוף, אוטומטית הוא חודר לה לנשמה. מן שמאלץ נשי
פוסט-פמיניסטי כזה, שלא תמיד הוא מוכיח את עצמו (הכוונה כאן
היא לכל המקרים של כול הנשים בעולם). אבל במקרה הספציפי שלנו,
היא פשוט לא יכולה שלא לאהוב אותם. לאהוב, במובן הקונבנציונאלי
של המילה, זו מילה מופרכת וגדולה מדי לחלוטין, אבל כאן האישה
שמחוברת לכוס התכוונה למין סימפטיה אדירה, מן להיות לטובתם,
לפנק אותם, לדאוג שיהיה להם טוב וחם, ולא מאיזשהו רצון להתחבב
או לעשות רושם (להיפך, ברוב המקרים, כמו שכתוב ברוב עיתוני
הנשים כל המוסיף גורע, לפחות בשלב הזה של העניינים) אבל
כשמדובר בכוס הזה, או שוב נציין, בכוס ובעוד רמ"ז איבריו, פשוט
אי אפשר אחרת.
כוס וז' נפגשו למחרת אחרי הצהריים. אחרי ארוחה קצרה וסיבוב קטן
בעיר, הם החליטו להמשיך לחדר שלה. שעכשיו, לשמחתם הרבה של שני
האיברים, עמד לרשותם בלבד. בלי נקישות של שותף רטוב מגשם שרוצה
להפריע לכל המהלך. לז' הזה, הסתבר, מחובר אדם די נחמד. מוכשר,
אינטליגנט, פתוח. האישה והכוס די נהנים בחברתו של- אם כבר אפשר
לדבר בשפה קצת יותר נינוחה- האדם הזה, שנוכח בחדר.
אבל עכשיו היוצרות התהפכו. הכוס הזה, שכבר דיברנו עליו די
הרבה, תובעני יותר. ברגע שהיית שם, הוא רוצה ממך עוד. הוא כבר
מצפה לדגדוג, לרטט לדחיסה האדירה הזאת פנימה. מוכן, על אף
הסכנות הוואגינליות והנפשיות, לסיבוב נוסף (לזיון נוסף ליתר
דיוק, הדוח הזה גם ככה לא חסך במילים). אבל ז' עייף. או אולי
רק רגוע מדי. לא מצליח להידבק בהתלהבות של הכוס. ואז כוס אמרה
לעצמה, מזל שמחובר לז' הזה בן אדם סביר, אחרת המצב יכול להיות
הרבה יותר גרוע.

לפעמים, היא גם מרגישה כמו אימפוטנט. זו אותה התחושה בדיוק, רק
שאפשר לזייף, והז' שעומד מולה יכול להיות מרוצה. לפעמים היא
מרגישה כאילו יש לה נוכחות מסרסת. כאילו יש משהו בוואגינה שלה
שמאיים לבלוע. היא לא רוצה להעיק. אם מישהו מפנה אליה את הגב
או מושך את ידו מתוכה, היא לא תטפס עליו. כוס או לא כוס, עדיין
יש לה עוד טיפה כבוד עצמי.
זהו. עכשיו כוס החליטה לנסוע. היא לא ידעה אם בא לה להישאר.
היא לא הייתה בטוחה שהאדם המחובר לז' יכול למצוא באישה שמחוברת
לכוס עניין. והיא לא אוהבת ניכור. וגם קצת משעמם להן (לאישה
ולכוס) ולא רק בהקשר של ז', אלא בהקשר של העיר כולה.
אולי מחר היא תחליט אם יש בכלל תכלית בכל הנסיעה הזאת.