בוו שלי...

תודה על כל מה שאת עושה בשבילי..
כתבתי משהו.. אם הבמה שלך עדיין קיימת וזה לא מפריעה לך תוכלי
להכניס את זה לשם??
אוהבת מלא..

- - - -

עברו כבר כמעט חודשיים.
חודשיים של כאב.
אני לא אשכח את הרגעים האחרונים, שכבר לא ידעתי מה לחשוב.
אחרי שבועיים של בלבול, אוהב אותי- לא אוהב, נשאר- עוזב . . .
הגיע הרגע הזה.
לפעמים ניראה לי שאני לא אשכח בחיים את המילים שלו באותו
יום..
" לא משנה מה אני אגיד עכשיו, אני רוצה שתדעי שאני עדיין אוהב
אותך ואני ממש מצטער שפגעתי בך כל השבועיים האלה. אבל אני לא
חושב שאנחנו נישאר ביחד לנצח".
הייתי חצי בהלם. ידעתי שזה עלול לקרות. למרות שהיו כאלה שניסו
לעודד אותי ואמרו שאין סיכוי.
לא הבנתי מה הוא מנסה להגיד לי. שאלתי אותו: "למה שלא נהיה
ביחד?? אנחנו אוהבים אחד את השני"
"אני יודע, אבל חשבתי על זה המון ולזה הגעתי בסופו של דבר, את
שינית אותי מאד, אני התבגרתי המון בתקופה איתך, אבל אני לא
חושב שנתחתן... עדיף לעשות את זה עכשיו ושזה יכאב, מאשר בעוד
שנתיים או יותר.. ואז זה יכאב הרבה יותר"
לא הבנתי על מה הוא מדבר... הסתכלתי עליו... כ"כ מתאפקת לא
לבכות. אבל מה לעשות, זה לא כ"כ מצליח..
הוא החזיק לי את היד ואמר לי "אל תבכי, אני בטוח שאת תמשיכי
בחיים שלך. זה יהיה קשה לך כמו שיהיה קשה לי... אבל אין מה
לעשות. תאמיני לי שתהיי עם בעלך את תהיי כ"כ מאושרת ולא תזכרי
אותי בכלל... את תגידי לעצמך 'מי זה המטומטם הזה שבכיתי בגללו'
"
"אני לא יכולה להמשיך בחיים שלי... תבין, אני אוהבת אותך כ"כ
הרבה... אני לא אכריח אותך להשאר איתי, אבל תאמין לי שלשכוח
אותך ככה, אני בחיים לא אשכח"
הסתכלנו אחד על השני, ושתקנו. הוא היה כזה מקסים. כל הכעס שהיה
לי עליו פשוט נעלם. כאילו לא היה. כל מה שתכננתי לדרוש ממנו,
הסברים על כל ההתעלמות שלו ממני בזמן האחרון, פשוט נעלמו...
הוא אמר לי " תחזרי לעצמך.. תחזרי לחייך ולצחוק כמו שהיית כל
הזמן"   "אי אפשר..."  "אפשר, את חייבת. מה ההבדל ?? "
הוא באמת לא מבין..
בסוף הוא אמר לי.. "את רוצה לבקש ממני משהו..??"  הזזתי את
הראש לשלילה.
"את יכולה להשאיר אצלי את התמונה שלך??"
"כן"   ברור שכן... אולי יום אחד הוא יתגעגע. כמה שאני מקווה
לזה.
הוא חיבק אותי, ולחש לי "את האהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיים"

"אני אוהבת אותך"
וחייכנו... חזרנו לכולם. המתוקים האלה חשבו שחזרנו, שאנחנו לא
נפרדים. והתחילו לשיר לנו.
אני נשארתי עם הבנות, והוא הלך לבנים.. "נו, הכל בסדר" ואז
לחשתי "נפרדנו" הם היו בשוק. בכיתי, וגם עוד שתי חברות שלי.
אלוהים כמה שזה היה קשה לי.
חזרתי הביתה, הגעתי בשעה 1:20 בלילה. התקלחתי ושיצאתי הוא
השאיר לי הודעה : " מאמי, אני כ"כ מצטער על היום, אבל פשוט
הייתי חייב להגיד לך את זה... שיהיו לך חיים הכי מאושרים
בעולם, לילה טוב"
עניתי לו : "זה בסדר, דברים כאלה קורים. רק רציתי להודות לך על
שנתת לי לחוות איתך את התקופה הכי מדהימה בחיים שלי, שהענקת לי
אהבה כ"כ גדולה. אני רוצה להגיד את זה, אולי בפעם האחרונה..
אני אוהבת אותך"
---
קמתי בבוקר, אחרי חלום, עליו, כמובן. הדמעות ירדו מעצמם. קמתי
ומצאתי את עצמי בוכה... מה יכולתי לעשות??
פתאום קלטתי את הכאב הנוראי, את הריקנות המוזרה הזאת...
לעזאזל !!  לאן אני ממשיכה עכשיו?? איך אני ממשיכה?? בלעדיו?!
היה נדמה לי שזהו, עולמי חרב. לא היה נדמה לי, עד עכשיו זה
ככה.
רציתי למות. אספתי את שברירי כוחותיי והתחלתי להתפלל. ביקשתי
מאלוקים. או שיחזיר אותו אליי, או שיקח אותי מפה.. לא רוצה
לחיות יותר. אין טעם לחיים שלי בלעדיו!!!
בצהריים, חשבתי שאני מתחרפנת כבר.
לא הפסקתי לבכות לשנייה. הוא לא יצא לי מהראש לרגע. למה?? למה
זה קורה אלוקים למה?? שלחתי לו הודעה..
"אני מבינה כמה טעיתי, איך הרסתי הכל.. אבל אל תוותר עלינו
בגלל כמה טעויות!! בבקשה.."
"מאמי, אני ממש מצטער אבל זה לא יעזור, כל מה שאמרתי לך אתמול
ממש אמיתי.. את כ"כ חשובה לי.. אני פשוט לא יכול להגיד כן"
אוף.
"בבקשה... קשה לי בלעדייך, אני לא רוצה לחיות יותר. לפחות
תחשוב על זה..."
"גמלי קשה בלעדייך, זה קשה לי.. אבל לא ניראה לי שנוכל לחיות
לנצח ואני לא רוצה לשבור אותך.. אולי אני אחשוב על זה."
יש! לפחות הוא מוכן לחשוב על זה.
טיפת תקווה נכנסה אליי.
בלילה שלחתי לו הודעה "שיהיה לך חלומות נעימים, מתגעגעת כ"כ "

אחרי יומיים, הגיע התאריך שלנו. שבעה חודשים.
בחיים לא חשבתי שאת היום הזה, או כל יום אחר אני אעבור
בלעדיו.
תמיד שהיה חולף עוד חודש לחברות שלנו, היינו מחכים לשעה 12, או
לבוקר ומתקשרים אחד לשנייה. זה היה כ"כ כייף, לקרון מאושר.
שלחתי לו הודעה.. "שבעה חודשים, ביחד או לחוד"
"אני מצטער, אבל לחוד. את כ"כ חסרה לי, אבל אני מנסה להתגבר על
זה. וגם את צריכה לנסות להתגבר.. סליחה.. לילה טוב!!"
---
אין הרגשה יותר מסריחה מזאת.
הייתי ילדה כ"כ שמחה, הייתי כל הזמן צוחקת, הייתי עומדת מול
המראה ומחייכת.. סתם, כי החיים כ"כ טובים אליי... ופתאום, אין
חיוך, אין ברק בעיניים.
העיניים נוצצות, אבל מדמעות, לא מאושר.

עד היום... אני מתקשה למצוא את האושר.
אחרי שבוע וחצי, שהתחלתי לעכל את הדברים אמרתי לו שאני רוצה
לדבר איתו. ביקשתי ממנו שיסביר לי למה, כי באמת לא הבנתי.
" כל הסיבות שהיו, טפלות עכשיו לסיבה העיקרית"
"מה הסיבה העיקרית??" שאלתי..
"הרגש"
"אתה לא אוהב אותי יותר??"
"לא יודע בדיוק.."
אוקיי... הבנתי...

מאז שנפרדנו, הוא התחיל להתקרב לשלוש בנות.
הם כמובן, שאלו אותי אם זה מפריע לי.
"זה הוא שהשתנה, ויש לנו הזדמנות להכיר אותו.. אבל אם זה מפריע
לך אז נתרחק ממנו"
"זה מפריע לי באותה מידה שזה מפריע לי לראות אותו אחרת.. אם זה
לא אתן אז זה בנות אחרות.. לפחות אתן בנות טובות"

ופתאום הוא התחיל להשתנות.
הוא התחיל לזלזל באנשים, לחשוב רק על עצמו...
ופתאום השלוש בנות האלה התרחקו ממנו.
הם אפילו התחילו להגעל ממנו.
אבל אני ידעתי, ואמרתי להן "זה לא הוא, עוברת עליו תקופה.. הוא
החליט להתפרק והוא קצת מגזים, אבל הוא יחזור לעצמו"
הוא אחד האנשים שהאהובים על החבר'ה שלנו.
כולם התחילו לרדת עליו..
"תחזור לעצמך" "אתה חייב להשתנות"
ואף אחד לא דאג להגיד לו כמה הוא בנאדם טוב.. חוץ ממני ומעוד
אחת, אחת מהשלוש.
דיברתי איתו. הוא אמר שהוא רוצה לחזור לעצמו, ושהשינוי הזה
נעשה בגלל שהוא רצה שכולם יאהבו אותו.
"לעזאזל!! אתה בנאדם כ"כ מדהים!!! כולנו אוהבים אותך כמו
שאתה!!
אם היו כאלה שהתייחסו אלייך מגעיל בזמן האחרון, זה בגלל השינוי
בך.. יש כאלה שאהבו אותך בגלל דברים מסוימים.. ויש כאלה
שאוהבים אותך בכל מצב.."
לבסוף הוא הבין, והוא מתחיל לחזור לעצמו.
--
לפחות למדתי כ"כ הרבה מאז.
למדתי שכל הבנים, אבל כולם [!!] (במיוחד בגיל הזה) הם אותו דבר
בקטע של בנות.
הם חייבים שינויים. הם לא יכולים לאהוב מישהי וזהו.. הם יאהבו
אותה, אבל עלולים להמשך לעוד בנות..
זה פשוט ככה, הם בנים.. ושומדבר לא ישנה את זה.
לי לא מפריע שחבר שלי יגיד על מישהי שהיא יפה. באמת שלא!!
כי ככה זה.. מותר להגיד שמישהי יפה.. אז מה... אותי הוא אוהב
באמת!!

אני אוהבת אותו כ"כ הרבה..
אולי עכשיו, שאני לא אראה אותו יותר משבועיים משו ישתנה.
בנתיים, עברו 3 ימים בלי לראות אותו ולא השתנה משו..

בכל מקרה, תדעו שאהבה היא כואבת.
מה שבטוח, לא הולך להיות לי חבר בזמן הקרוב. רק הוא.. גם אם לא
מגיע לו, זה לא בשליטתי.
אני פשוט מחכה לרגע הזה, שהוא יגיד לי "אני עשיתי את הטעות של
החיים שלי, אני אוהב אותך"
ואני??
ברור שאני אחזור. לא מתכוונת לשחק אותה קשה להשגה. ממש לא.
אבל כל זה, בגדר של תקוות.. ומה לעשות שתקוות לא תמיד
יתממשו...
האמת, זה יותר קרוב ללא להתממש מאשר שכן.
הלוואי שכן.


                                 

תשובה:

בס"ד.

מדהימה שלי,!

החלטתי לכתוב לך תגובה כי:

אני קוראת את זה ויש לי דמעות בעניים,
את יודעת שאני לא אחת כזאת שבוכה מדברים כאלה,
אבל הפעם לא יכולתי לשלוט בעצמי,
אני, שמכירה אותך כ"כ טוב, ויודעת כמה אהבת אותו,
למרות שאני בעצמי לא האמנתי באהבה בגיל הזה,
אני שידעתי כמה זה עומד להיות מסוכן,
אני ששכנעתי אותך לשמור נגיעה, כדי שלא תיפגעי
אני שידעתי שהוא לא בשבילך,
ולא פעם ולא פעמיים אמרתי את זה,
נפגעתי ממנו בשבילך,
כשיספרת לי המילים שלו כאילו נכנסו אליי עמוק בלב כאילו הוא
אמר אותם לי,
כאילו אני עמדתי שם במקומך
וכ"כ רציתי להיות שם איתך, בשבילך לתמוך...
לקראת הסוף שלכם לפני כול ההתעלמויות המוזרות שלו,
אפילו אני (כן כן אני מתוודה) התחלתי להאמין שאולי יש פה משהו
אחר,
והוא לא כמו כולם ושבאמת הוא אוהב אותך ויש בניכם אהבה
אמיתית,
כן אני שמאמינה שאהבה אמיתית היא משהו שמתפתח עם השנים, ועם
נתינה ועשייה,

מדהימה שלי!
לא רק עלייך הוא עבד בעניים, אלא על כולם,
וכמו שאמרתי לכמה רגעים,
גם אני הפכתי להיות התמימה שמאמינה בכול מה שהוא אומר,
בכמה שהוא אוהב ומתגעגע,

ושתדעי שהכול לטובה,
גם אם זה לא נראה לך עכשיו, את תרגישי את זה בעתיד...אני
מבטיחה!

    גרמת לי לחזור להאמין באהבה,
משהו שכבר הרבה זמן אני לא מאמינה בו...
לא בשלב הזה ובגיל הזה...

אני יודעת כרגע שזכית,
באהבה אולי לא אמיתית  אולי היא הייתה קצרה,
אבל זכית, במשהו שלא כולם זוכים בו, ועלייך להגיד על כך תודה!

אבל בעזרת ה' יגיע היום שבו תכירי את האחד שלך,
מישהו שלא את תגרמי לו להיות מאושר,
אלא, הוא יגרום לך להיות מאושרת,
מישהו שידליק לך מחדש את הניצוץ בעניים
ויגרום לך לחייך למראה כמו תמיד, ולהגיד כמה החיים יפים!
לצחוק בקולי קולות,
ואז אני יודעת תיהיה מאושרת,


מדהימה,
יש לך כוחות ענקיים!
את יכולה להתמודד עם זה כמו עם כול בעיה אחרת!
זה קטן עלייך,
אני כ"כ מעריצה אותך,
הדרך התמודדות המדהימה שלך,
ניצול הכוחות למקומות אחרים!
את לא יודעת כמה למדתי ממך!

יקרה שליי!
"אדם ששוה את הדמעות שלך בחיים, אבל בחיים לא יגרום לך
לבכות..
ה-ו-א    ל-א  ה-י-ה    ש-ו-ו-ה    א-ת    ה-ד-מ-ע-ו-ת  
ש-ל-ך-!
אני בטוחה שאת יודעת עכשיו שהוא לא באמת השיתנה
לטעמי זאת הייתה הצגה, בשבילך, לכבודך
להרשים אותך, ולא יותר מזה,
שתנו יודעות שבנים בגיל הזה זה לא כמו בנות בגיל הזה, בדוגרי
אנחנו הרבה יותר בוגרות נפשית
בנים בגיל הזה מחפשים יותר מגע גופני,
בנות מחפשות תמיכה נפשית, מישהו שיגיד להן כמה הן מקסימות
ומדהימות ויפות ויצהיר כמה הן שוות.

רווית את ל-א צריכה אותו בשביל זה! ושתינו יודעות את זה!
כמה את מדהימה!
מקסימה! טובת לב!
חמודה! חכמה!
אכפתית! יודעת להקשיב!
אמיצה! יפה!
צנועה! ישרה!
מסורה!כנה!
מוסרית!סלחנית!
ותרנית!חברותית!
מתחשבת!בעלת יוזמה!
יצרתית!מאורגנת!
מיוחדת!נמרצת!
מצחיקה!מעשית!
אמינה! ראיית הטוב שבכול דבר, בפרט באדם!
אנושית!
ועוד אינספור תכונות טובות שייש בך!

יקירה, אני מצרפת לפה את הספר מגע הקסם,
כשאני יראה אותך אני ייתן לך את הספר,תקראי אותו שוב,
ותחליטי מה את עושה מפה,
(קניתי 7 עותקים כשחזרתי מירושלים, כבר חילקתי ארבע...)
כי זו בחירה שלך, אם את נכנסת לדיכאון
או מחליטה לקחת את עצמך ביידים (כמו שעשית עד עכשיו)
ולצאת מזה! לנתב את הכוחות למקומות אחרים (כמו עשית עד עכשיו)
אנחנו מתחילות עכשיו תקופה חדשה, כיתה י' , אנחנו כבר גדולות
הכול בידים שלנו, אנחנו מחליטות על עצמנו,
אז בוא נקווה שנעשה אך ור-ק את הבחירות הנכונות והטובות!
בעזרת ה', כי יש לנו את היכולת לכך!

כמה אני אוהבת אותך!
ולא יכולה בלעדייך!
תודה על שנה מדהימה שהייתה לנו בייחד!
על הזכות המדהימה להכיר בן אדם מדהים כמוך!
ולהמשיך להכיר אותך, ולהיות בקרבתך גם בשנים הבאות בעז"ה!
אוהבת, עד כמה שאפשר לאהוב!
בו שלך לנצח-הודי'ה מויאל!