שושנה שי / עובר ארח |
לבן תמותה
זר.
עובר אורח -
שעלה במקרה
לקרון ברכבת שלי,
ואולי שכח לצלצל
בפעמון.
ארבע תחנות,
בחמישית ירדת -
ועל המפתן
צרור פרחים חיוורים הותרת
ורק הד פסיעותיך
נשמע על הרציף
למה זה ידי אגרוף קפוץ?
הן רק בנוף התבוננו יחד,
הן מילה אחת החלפנו
או שתיים,
או נשיקותיים
או חיבוק ארוך ומעט
כואב.
נעלמת
ואתה רחוק, ולבך
שאנן.
ואני בך עטופה
בדממה
בצל פנס כחל
בתחנה שביעית.
שולחת לך
מיתר זעיר אחד,
ינגן לך מזכרת
אהבתי אותך.
(1970)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|