אני שוכב על הגב, בהר ירוק על מיטה מתקפלת.
אין שמש ורוח קפואה מגיעה מאחוריי מכווצת לי את השרירים.

כבר שנים שלא קמתי מהמיטה הזאת, אני מנסה לעצור את הנשימה,
לשים סוף לסבל הזה.
אין חמצן, אין כאבים.

הרפלקס מכה בי שוב ופותח לי את הפה, שוב, כאילו אומר לי שעליי
להתמודד, אין קיצורי דרך.

אני חושב על מכתבי הפרידה שאכתוב למשפחתי, לאלו שבימים טובים
נקראים חברים שלי.

הלוואי ויכולתי לבכות.

אני פה! אני צועק.

תעשו משהו, בבקשה, הגוף שלי מתמוטט, אני לא יכול להמשיך עוד
הרבה.