אני אוכל בורקסים של אבל והבטן שלי מתמלאת בצער ויגון.
כשירדתי למכולת של עובד לקנות זיתים(כי נגמר)סבתא הביאה לי
מפתח בודד(אני מתעכב על זה כי הוא לא היה בודד באמת).

עכשיו אני כשאני משוחרר מהצבא הגיע הזמן לעשות(איזה)כיף(ואיזה
נעליים?).
אני בכלל לא מרגיש שהשתחררתי.
"אולי זה בגלל שלא הרגשת כבול אף פעם?".
אולי.
האמת היא שאני חושב שבמדינה כמו שלנו אף אחד לא באמת משתחרר.לא
מהצבא ולא בכלל.



אני מתעכב על זה כי הוא לא היה בודד באמת.
אני מפתח בודד.
אני בצרור גדול אבל אני מרגיש שאני שונה כאילו כולם פלדלת ואני
מפתח מנעול רגיל.
"איזה מעפן זה להגיד דבר כזה על עצמך"
אני יודע אבל ככה אני מרגיש.

מעבר לזה שאני בצרור גדול אני גם בצרות צרורות.
פגשתי בחורה שהעיינים שלה הם סימני שאלה גדולים.
(ואני תמיד לא יכלתי להפסיק לשאול שאלות)
נכון,
הבטחתי לעצמי אחרי יהלי שאני לא מתמסר כל כך מהר לבחורה.
אבל אני לא יכול שלא להתמסר עם התחושה.

אני מתעכב על זה כי הוא לא היה בודד באמת
מה זה בודד?
לבד
מה זה לבד?
עם עצמי
מה זה עם עצמי?
בודד

אני בוחר להיות בודד לפעמים.
כן, לפעמים שרע לי זה עושה לי טוב.
זה מוציא ממני דברים אחרים.

תראו איזה קטע,
אני מנסה לכתוב משהו שיבטא מה שאני מרגיש ויוצא לי בלאגן אחד  
  גדול=אני בבלאגן אחד גדול.
"אבל מרגיש לי כל כך מסודר !!!!"

אני מתעכב על זה כי אני לא בודד באמת.
אני סתם משחק אותה.

בסוף כל הסיפור הזה אני יהיה זה שיצטרך לפנות את המדיח ולשים
במקום את הכוסות ששתינו בהם חלב חם עם דבש.
בסוף כל זה אני זה שיאלץ להיזכר בך.
ואז מה?