(יום ראשון. גדי נכנס לפסיכולוג)
גדי: דוקטור לב-אבן, אני מרגיש שכולם מתעלמים ממני.
ד"ר לב-אבן: הבא בתור!
גדי: מה????
ד"ר: סתם בדיחה מקצועית. זה מקצוע כל כך רציני, צריך לצחוק מדי
פעם.
גדי: באים אליך מטופלים מצחיקים לפעמים?
ד"ר: כל הזמן. אתמול היה פה מישהו שאמר שהוא חושב שהוא תרנגול.
שאלתי אותו ממתי הוא מרגיש ככה, אז הוא אמר: "מאז שהייתי
אפרוח".
גדי: מצחיק. אולי נעבור למקרה שלי?
ד"ר: צודק. שכב על הספה ונתחיל.
גדי: עד כמה שזה עצוב, זאת פעם ראשונה שאני שומע את המשפט
הזה.
ד"ר: ספר לי על המשפחה שלך.
גדי: חייבים?
ד"ר: כן, ספר לי על אבא ואמא.
(גדי מתחיל לספר. לאחר שעתיים וחצי...)
ד"ר: אתה אחד המקרים היותר קשים שהיו לי. וזה אומר הרבה.
גדי: אז מה האבחון שלך?
ד"ר: לדעתי, אתה סובל מתסביך אדיפוס.
גדי: מה? לא שמעת מילה ממה שאמרתי?
ד"ר: זה בסדר להיות מאוהב באמא.
גדי: תתנצל מיד על מה שאמרת!
ד"ר: סתם צחקתי. אמרתי לך, צריך הומור בעבודה הזאת.
גדי: אולי תהיה רציני?
ד"ר: בסדר, זה האבחון האמיתי: אתה סובל מדיכאון קליני....
גדי: לא נכון!
ד"ר: אתה אכלן כפייתי...
גדי: לא נכון!
ד"ר: אתה גורם לאנטגוניזם של הסביבה כלפיך....
גדי: לא נכון!
ד"ר: ואם זה לא מספיק, אתה גם מכחיש סדרתי.
גדי: בזה אתה צודק.
ד"ר: עכשיו שיגעת גם אותי. אני אקח כדורים ואקבע תור אצל
הפסיכולוג שלי.
גדי: בקיצור, לא עזרת לי בכלום!
ד"ר: רק תשלם 250 ש"ח, ותקבע לפחות עוד 10 תורים.
גדי: נראה לי שאתה רק רוצה את הכסף!
ד"ר: איך אתה מדבר? מזומן או אשראי?
גדי: קח את הכסף שלך, אבל אני לא קובע שום תור! רק עצבנת אותי
יותר!
ד"ר: לא, גדי, לא להתעצבן. אנחנו לא רוצים להיות דומים לאבא,
נכון?
גדי: חשבתי שהפגישה הזאת תעזור לי, אבל אני בדיוק באותו מצב
שהייתי בתחילת השיחה שלנו.
ד"ר: לא בדיוק, עכשיו אתה גם עני יותר ב-250 ש"ח.
גדי: אתה לא רושם לי איזה כדור?
ד"ר: במצב שלך, יש רק כדור אחד שיכול לפתור את כל בעיותיך.
גדי: אז אתה ממליץ לי להתאבד?
ד"ר: חס וחלילה! רק מציע...
גדי: אז בוא נראה, דיברתי במשך שעתיים וחצי על הצרות שלי,
עצבנת אותי, הצעת לי להתאבד, וזה עלה לי 250 שקל.
ד"ר: זה בערך מסכם את זה.
גדי: טוב, זה עדיין יותר טוב מרוב השיחות שאני מנהל.
ד"ר: להתראות, גדי. ותרגיש טוב...
גדי: אל תסתלבט עליי.