סופרת קערה אחת, סופרת שנייה, סופרת קערה שלישית,
רביעית מתנפצת אל שתי ידיי, כשלא בכוונה,
מרימה כל שביב, מנקה כל רסיס, וכשלא מרגישים
ולא חושבים, רק רוצים,
מציירים ציורים וחורטים,
משבחים בצבעי אדמת דם
ומנציחים לעיל,
עומדים אל מול מראה ותוהים
"מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בפנים?"
ולא כמו בעבר, אלא בזמן,
נשטפים ומטהרים
לפני שמציגים
ציורים שציירנו
בזמנים לא קלים
על פני תערוכה
במוזיאון האימה.

ולמנוחה אפשר אז לשכב
על שביל האספלט המזוהם,
ואף המחולל,
לצפות בעוברי אורח,
הנראים כרובוטים
על פני כדור הארץ,
שמתעלמים
ולשאול
הנוכל עוד לשוב להרגיש?