סיפורו של רווק תל-אביבי נאה.
נראה אתכם לא קוראים.

הייתי תלאביבי חתיך ונאה, ג'יגנג'י עם עיניים שחורות,
חלומה של כל בחורה.
האמת היא שנולדתי נכה,
הרגליים שלי פשוט לא תיפקדו
והייתי רזה כזה וקטן.
אז אף-אחד לא בדיוק היה מוטרד מקיומי הדל
ואז הם קנו אותי.
הם נורא התרגשו, האמת שגם אני.
הייתה רק בעיה אחת הם חשבו שאני בת
וקראו לי שוש, כנראה על שמה של שושנה דמרי,
למרות שזה מאוד פוגע כי אני בן.
לאט-לאט התחלתי להסתדר איתם וזה אפלו היה נחמד.
הטיפול המסור איפשר לי להחלים מהנכות שלי.
לאט-לאט גם התחלתי להחזיר להם.
נתתי תחושה שאני רוצה שיטפלו בי עוד ועוד
ויום אחד זה קרה.
הם הביאו לי בלונדינית יפהפיה לבנה.
האמת, שבהתחלה לא חיבבתי אותה,
כל כך מעצבנת.
היא אהבה לאכול את מה שאני אהבתי
זה היה די מצחיק, היא חיקתה כל תנועה שלי.
היא הייתה כל כך חמודה וחסרת אונים
עד שיום אחד...
הם תפסו אותי מחזר אחריה והבינו שאני בן
ובאופן חגיגי שינו לי את השם לשם של בן.
עכשיו אני די מאושר איתם.