נחתת בברלין. השעה כרגע 18:04, 21 מעלות בחוץ. שעה פחות מהארץ
אתה מאבחן. ביקורת דרכונים, מזוודה ואתה כבר בחוץ. על פלייר
שדחפו לך ליד כתוב בגדול "מה שכל תייר צריך" ואתה תייר ממושמע
אז אתה מקדיש עוד שלוש שניות והופך את הפלייר. כלבים להשכרה
לתייר לפי ימים, סטרטאפ חדש בעיר.

אימצת כלב לשלושה ימים. בבוקר אתה לוקח אותו איתך לרייכסטאג
ולגרוס שטרן. במדרכה ה-138 (כן, ספרת) נמאס לו לטפס. הוא שולף
ציפורניים ונאחז במקום. מסרב לזוז. כלב לברדור ששוקל שבעים
קילו אי אפשר להרים על הידיים. ברגע זה לשנה עוברת לך המחשבה
בראש שאולי היית צריך לבחור איזה פקינז או פודל. אתה קושר אותו
לעדן החלון הקרוב ומקווה שהוא לא יעקור אותו עד שתחזור ושלא
ינשך אף אחד. כמו גרמני טוב הוא מנומס ולא ינשך אף אחד כשאתה
מסתכל, אבל לך תדע מה יקרה בהעדרך. כשאתה חוזר הוא עדין שם.
כלב לשלושה ימים לא מקשקש בזנב ולא בא כשקוראים לו. הוא עושה
טובה שהוא נשרך אחריך.

אתה מביא אותו לבית מלון. הם מכירים את הסטרטאפ החדש ולא כל כך
מתלהבים ממנו. הלברדור החום שלך לא מתאימים לסדינים הלבנים
שלהם ובכלל לא ציינת שתבוא עם כלב. הפקיד בקבלה שואל אם תרצה
ארוחת בוקר בשבילו אתה שואל מה יש וכמה זה עולה ונזכר שקנית לו
אוכל בשקיות תמורת שני יורו ליום. אתה מתבלבל ושואל אם הזמנת
לעצמך, האיש בקבלה עונה שלא ואתה אומר שתתחלק איתו בקפה
ומאפה.

כשאתה מתקלח אתה מתפלל שבינתיים הוא לא ישתולל (שכחת לרגע שהוא
כלב לברדור והוא לא יודע השתוללות מהי) ולא ילעס את המזרן או
את הנעל. אתה נזכר שהסטרטאפיסט ביקש להחזיר אותו נקי ומתודלק.


למחרת אתה הולך איתו על הפרידריך שטראסה. אתם חוצים את השפרה
ואתה מתפלא איך לברדור כמוהו מפספס הזדמנות לקפוץ למים. מהגשר
הזה זו קפיצת התאבדות אתה מעיר לעצמך אבל לו מה אכפת הוא רק
כלב להשכרה. ככה עולה לך הרעיון לקחת אותו לשיט. אתה תוהה אם
צריך לקנות גם לו כרטיס לתחבורה הציבורית ומקווה שעד שתחיל עם
עצמך לא יצוץ כרטיסן.

הוא מחכה בסבלנות כשאתה מודד בגדים ב-H&M וגם כשהבגדים יפים
ומתאימים לך הוא נשאר עם אותו מבט עצוב בעיניים וזנב נפול. אתה
חושב מה היה קורה אם היית נשאר לשבוע. אם היה נמאס לו ממך או
שאולי הוא היה מתחיל לקשקש בזנב. אתה לא רוצה לאכזב אותו.

בערב הוא פתאום מחליט לנבוח. פעם ראשונה שאתה שומע אותו נובח.
עד עכשיו כנראה לא היו לו תלונות. החדר במלון קטן מדי בשביל
להכיל את הדי הנביחה. אתה לוקח אותו לטיול ושר לו שירים. אתה
מכירה שירי ערש רק בעברית ומקווה שניאו נאצים לא אורבים לכם.
בסוף הוא נרגע. הוא ישן לידך בלילה. מדי פעם הוא מסתובב על כל
כובד משקלו, דוחק אותך מעט לפינה ומעיר אותך לכמה שניות
אפופות. אתם מטיילים בעוד שני מוזיאונים יחד ואתה מרגיש שהוא
מתבגר ונהיה תרבותי יותר.

בערב אתה מחזיר אותו כי עברו כבר כמעט שבעים ושתיים שעות ומחר
אתה צריך לקום מוקדם לטיסה חזרה. אתה חושב אם תתגעגע אליו, לזה
שמופיע איתך בכל התמונות מהטיול הזה ופתאום נופל לך האסימון
שאפילו פעם אחת לא שתית בירה גרמנית ולא אכלת נקניקיה בלחמנייה
כמו שהבטחת לחברה' בערך שתעשה.