כי הרי מה פשוט יותר מאשר לשבת בבטלה גמורה ביום קיץ רותח,משב
אויר שמקורו מן המזגן הלבן הגדול,מקפיא את העצמות שלך והמחשבה
היחידה שעוברת לך בראש היא מה היא טמפרטורת הרתיחה של דם
אנושי,וכמה זמן יקח עד שזה יקרה לך.

בה השניה,בבית הצמוד אלייך מתרחש מעשה שעומד לשנות את חייך,את
חיי העיר כולה.

היא לא רצתה לחכות יותר,מספיק,היא החליטה שזהו,זה צריך
להעשות,האדם הזה הרס אותה,רצח את נפשה,ליבה וגופה. לקח את
בתוליה,את שנות ילדותה,את הכל הוא לקח. אפילו את אמה,לקח
והעביר בהינף מיתר קול צרוד למכון לחולי נפש, שם המסקנה הגורפת
הייתה שיש להרדים את האישה,לתמיד. היא הייתה שלמה עם ההחלטה
שלה,עד כמה שאדם יכול להיות שלם עם רצח,כמובן שהשליטה העצמית
שלה הוגבלה רק לנפשה,כי אם גופה רחש,רעד וקפא בו זמנית. השתלטי
על עצמך,היא מיד מהירה לומר ונרגעה,כאילו שפתאום היא על טריפ
טוב,אחד שעשוי מהחומר החזק ביותר בעולם.

הסכין,כלי הרצח שכמובן ישאר בזירה,היה מוכם מבעוד מועד
בידיה,בעצם,מגיל 10 היא מתכננת את היום המושלם הזה,היום בו תצא
אל החופש,עד כמה שרוצחת יכולה להרגיש. סכין כבדה,בעלת ידית
מוזהבת ועליה חרוטות אותיות זהב קטנות,שהראשונה בהן מחוקה -
ל.ו.א.י כתוב שם,בלי האות המוסתרת. הבחירה בסכין זו נבעה מן
האירוניה הדקה, שהאותה מחוקה היא בעצם ק' שמשלימה לשם של
אמה,ואילו בלעדיה כתוב שם שמו,שם הקורבן. קרן האור של שעות אחר
הצהריים השקטות האלה,פגעה בלהב הסכין והשתקפה על פניו של לואי
הישן,היא דימתה את זה בראשה,לאלוהים שמסמן אותו כקורבנה. שני
המטרים שהפרידו בינה לבין הספה בה הוא ישן,נראו לה כדרך נחשית
ומפותלת,שלעולם עלולה להוות לה מכשול. אך לא כך,היא אספה אליה
את כל הכוחות,השברים שלה,של גופה ונפשה, התקדמה לעברו
לאט,לאט,אצבע אחרי עקב,כמו הליכת הברושים,שלימדו את הפעוטות
בגן. הגן שאליו לעולם לא זכתה להגיע. כי הרי הריסת נפשה החלה
בגיל 3,כשאמה הטיפשה התחתנה איתו. כשעמדה ממש מעליו,הרגישה את
צחנת הזיעה שנוטפת ממנו,צחנת המוות,או כך לפחות היא רצתה
לחשוב. היא קירבה את הסכין אל פלג גופו החשוף,תמיד אהב לישון
כך ללא חולצה. היא נזכרה באותה פעם שבה ראתה את אמה ניגשת אליו
ומלמלמת באוזנו כמה סקסי הוא ככה,ללא החולצה,לאחר מספר רגעים
כבר דהרה עליו,הזיון הראשון שהיא ראתה,ולא השתתפה בו. היא
סילקה מיד את המחשבות מראשה,והעבירה את הלהב החדה על גופו
הרטוב,טיפות דם החלו לבצבץ בין השערות הכהות,והכרס אותה פיתח
עם השנים. הוא יתעורר תוך שניה,היא ידעה זאת, ולכן שוב העבירה
את הלהב על עורו השחום. פתאום זזו ארובות עיניו ונפתחו,הוא
זיהה אותה מיד,אך החבלים שקשרו אותו לספה,היו זרים מאוד
בעיניו. היא התכופפה אליו ולחשה לו,להתראות,את הסכין קירבה אל
ליבו,והתחילה להכניסה לאט לאט בשר,ההרגשה הרכה של הורידים
והנימים הקרעים ומתנפצים מתחת לאחיזתה האיתנה,הייתה משכרת,היא
הכניסה אותה עמוק יותר,ממש מתחת ללב,הוא פירפר בין ספה
לחבל,בין סדין לקשירה,המבט שלו,לא הייתה בו טיפת פחד,מן השלמה
עם העונש שמגיע לו על חטאו. את הסכין היא סובבה ויצרה מעגל
סביב ליבו,את הכרתו הוא איבד כבר מזמן, היא משכה את הסכין מתחת
ללב,כמו שאמא מנסה להוציא את מגבת המקלחת הרטובה תחת תינוקה,אך
במקום המגבת,ידיה הלבנות והמצולקות תפסו בליבו, הוציאה אותו
ובנחת רבה,בשכרון חושים,היא חתכה כל וריד וכל עורק,היא ידעה
שכבר מת הוא מזמן,אך זה לא מנע ממנה לסיים את תוכניתה,לשפוך
דיו שחורה על הלב שבידיה,הלב האנושי,החם והמדמם. היא חיכתה כמה
שניות שבהן התבוננה ביופיו של הלב,שבשבילה סימן קרח ואבן,רוע
וסלידה. בתנועה חדה ופתאומית,את הלב הכניסה היא חזרה אל
גופו,אך לא בצורה מדויקת,הניחה אותו במין צורה שבה הוא יבלוט
מעל שאר הגוף,כאילו נתנה לו חשיבות עיליונה. את הסכין הניחה
למרגלות המיטה,ידיה מטונפות בדמו היא שטפה ביסודיות,ואז באנחה
קלה של חופש, עד כמה שהסגרה עצמית יכלה לתת לה,התיישבה ליד
הסכין,נזהרת שלא להתלכלך שוב בדמו, חייגה את מספרה של
המשטרה,הודיעה על רצח בשדרה השישית,בבית מספר 6,גבר בשנות
הארבעים לחיו. קולה היה רגוע להפליא,עד כמה שקולה של רוצחת
טריה יכול להיות.

התלבשת במהירות מדהימה שנתונה רק לבלשי משטרה מוסמכים,ויצאת את
ביתך, כשהמזכירה של הבוס התקשרה והודיעה על רצח,בבית הסמוך
לשלך לא האמנת,מי נרצח שם,איך זה יכול להיות ועוד שאלות רבות
אחרות הציפו את ראשך. פתחת את הדלת במפתח הרזרבי שהיה
אצלך,ומולך נגלתה הילדה של אישתו השניה,קירה בת החמש עשרה,ליד
רגליה מונחת סכין,ועל הספה מעליה,מונחת גופתו של חברך הטוב
ביותר,כשליבו בחוץ.