בדרכי אל בית הכנסת
בשלהי יום הכיפורים,
ריח הגויאבות,
נוטף הבטחה,
היה מהפך כרסי המרוקנת,
מזנב צעדיי הקטנים.
מי ידע, בזו הדרך,
עת טופפו רגליי על השביל,
כי החיים יתגלו כעץ הגויאבה,
עמוסי הבטחות נוטפות עסיס -
פעמים יתפוקקו על אבני המדרכת,
פעמים יצמתו בטעמם המכזיב.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.