ממש בשעת טרום שחר זו החביבה עליי פסק הגשם
וכבר אני דחוף להתפעם מסערות לבך החורפיות
את לחש חלומות הקיץ הטבעת בי מכבר
עם זהב הבוקר המרצד במצולות.
צלול אך לא שקוף, שולה את טמונותיי מספונותיך,
לך אותי קראתי שוב ושוב כמו שאמי קראה את סיפוריה לי
ילד על הדשא בנהריים
ובכחוליך נקראו לי רמזים של תובנות שעוד תבואנה
עכשיו משהגעתי גשמים שוב ניתכים אבל אתה
עוד מעביר על מידותיך מול ההלך הנפעם לו על עומדו
ואני מידת אדם אני מודד לך
הים
ראה, שחור הענן נבקע וכבר אתה נמשח לי
בגוני ירח
לקראת סופו השיר עושה שימוש בשתי מובאות מן המקורות:
- "במידה שאדם מודד, מודדין לו" (מגילה יב ע"ב)
- "...מעביר על מידותיו" (תענית כה ע"ב)
|
