אני שולחת מן סיפור קצר.
לפני זה הקדמה קצרה:
כיום גם לבעלי החיים יש זכויות , אבל מי יודע זאת?
בודאי שלא האשה שראתה כלבלב חמוד וזר עולה במדרגות ביתה ,
וחרצה
את גורלו וקראה שיזריקו לו. וזאת כי הפושע לכלך את המדרגות,
או טינף אותם לדבריה.
ומי אוכף את זה?
ידוע שבבריטניה יש חוק האוסר התעללות בבעלי חיים, וילדים או
מבוגרים שמתעללים בבעלי חיים מקבלים מאסר או נשלחים למוסד
לעברינים, כי מי שמתעלל בחיה חסרת ישע שזועקת ומבקשת על
חייה, הוא רוצח פוטנציאלי וחסר רחמים לעולם.
כפי שקראתי באנשים כאלה מטפלים בבית סוהר ע"י כך שמכניסים
אותם
לדמות של הקורבן ולסיטואציה בה היה נתון שהתעללו בו.
אני מקוה שגם בארצינו יחוקקו את החוקים המתאימים, כדי להגן על

חייהם של בעלי החיים וגם על חייהם של בני האדם.
לסיפור חית מחמד אין כל שיכות לענין שהעלתי,
אבל הוא נוגע בנושא זה.

חית מחמד
תמיד השתוקקה אור לבעל חי , תמיד הביאה לביתה גורי כלבים
וחתולים ללא שם.
אבל הפעם הגיע החופש ובית הספר העניק לה זכות גדולה זו, בשמחה
נכנסה
לסלון בשעת האכילה עם אוגר חמוד  שניתן לה  למשמרת בחופש מבית
הספר,
היה עליה כמובן להחזירו אחרי החג. חית המחמד החמודה הציצה
בטבעיות
והתבוננה בכלם  מתוך הכלוב החזק והמרווח שנלקח מפינת החי של
בית הספר.
אבל לא כל הצופים הביעו התפעלות מחית מחמד זו.
הסבתא שלה של אור כווצה מבטה במין סוג של רשעות שאי אפשר להלחם
בה,
עיניה של סבתה נחו באהבה על דודתה שהיתה מהודרת כמו טווס
מצועצע
והתגנדרה לה בהרבה שמלות קטנטנות. הסבא של אור ישב מרוחק
מכולם
אבל באופן מוחלט ופסקני נתן לה מבט אוהד. אור הציגה אותו את
היצור
הפרוותי הקטנטן לפני אימה וסבה כל כך מאושרת היתה.  אמא: הוא
לא אוכל
כלום כמעט, תראי כמה הוא חמוד.
ואכן באותם ימים  יפים של פעם, הכל נראה מוגן בטוח ויפה בגלל
נוכחותו
של סבא, שתמיד הפגין אומץ ונחישות. הסבא המגן והשומר של הבית
גדול
המימדים וגם של הגג הענקי  והחשוף.  הכלוב עם האוגר הונח
בטרקלין
הארוך והמבוזבז  יחד עם שעון קיר מכוער, פסל חרסינה בעל חזות
שבירה
ואגרטל עם פרחים מפלסטיק חפצים שנשארו וישארו שם נעלמים
מהעין.
קם סבא  מעל השולחן העמוס. ובסוף נשארו רק שתי הנשים הבוגרות
:
דודתה וסבתה של אור, והן המשיכו בשיחתן הקולחת והחדגונית,
כאילו
אף אחד לא נמצא בחדר מלבדם.
למחרת משהתחלף היום קם  סבא שמח והעיר את נכדתו בידיו החמות:
בואו נלך כולנו לים אמא את ואני, וכמובן תעירי את אמא היא
למעלה.
נפרדה אור מהאוגר לכמה שעות, ורצה להעיר בשמחה את ימה: האם.
ובאשר לימה שבילתה איתם יפה אותו יום, כיום אינה יכולה
להיזכר
אפילו מה חוו בדיוק, והים מה היה מראיהו:  גלי? , רגוע?
סוער?.
יורד לילה וימה עולה במדרגות לעלית הגג הקטנה שלה לישון, דלת
הגג נעולה. היא  שקועה בשינה עמוקה , מסביבה  ברקע  נשמעים
במעומעם  מיני ציוצים תאוותניים ומוזרים חודרניים, ולא עדינים
כמו
שבחלום. לאט לאט שוב הכל התעמעם ושקע  לדממה העמוקה
וחסרת האונים שבחלום.  בקר בא ימה קמה לעיסוקיה, כשהיא
עוזבת את הבית הארוך, הקודר והמפותל, שעובר חיטוי אגרסיבי
מדי יום.
שהתרגשה משום מה וחזרה לשם כעבור זמן קצר , ועמדה לטפס
לחדרה הקטן, עלה אביה בחשאי אחריה, עצוב היה, ודמעות נקוו
בעיניו,  במנוגד לאופיו כי סבא היה קשוח מאוד. ימה אמר : אל
תאמרי לבתך, בלילה בלי שאף אחד הרגיש, או העלה בדעתו,
הניחה סבתא את האוגר על הגג, לדעתה ולדבריה, זה המקום
האידאלי בשבילו, מן חיק של טבע לפי הבנתה. עליתי לגג לנוח,
אמר סבא ואז להפתעתי ראיתי שם את הכלוב ומצאתי שנאכל
האוגר בפנים  באכזריות , שכן לא יכול היה להתגונן או לברוח,
רק את עצמותיו מצאתי, ואספתי אותם שבתך, נכדתי האהובה,
לא תבין מה עבר עליו.
אכן על מקרה כזה אי אפשר היה לעבור בשתיקה :
על האחריות והחזרת הפיקדון  כבר לא היה על מה לדבר,
וקניית אוגר חדש, אחרי שגופו של זה  האמיתי הפך
הפקר: נראתה גרוטסקית ומגונה לחלוטין.
תמיד ימה תזכור איך אור הביטה בתוכחה נוראית בעיני סבתה
שהמשיכה בשלה ודיברה באותו מקצב ועליצות עם דודתה.
אחר הסתגרה לבד ובשקט איום בחדרה. היא לא אמרה כלום
וחזרה אחרי יום לבית הספר בשקט שלא אופיני לה. באותו
יום היא גם הביאה עימה עבודה אמנותית יפה שעיצבה לבד
בעצמה, וקבלה על כך פרס, העבודה הוצגה בתערוכת
בית הספר.
למחרת באה בוכיה הביתה.
אמא ,אמרה הילדים כלם הרסו לי את העבודה היפה
שעשיתי, הם דרכו עליה ונשארו ממנה רק שרידים.
יותר לא אביא את העבודות היפות שלי לבית הספר,
בתי אמרה לה אמא בעצבות, הילדים לא ידעו שאת
לא אשמה, וזוהי נקמתם.

זמן הרבה חלף מאז. סבא כבר מת. ימה  שהתעללו בה
מאז מותו נהפכה קדושה מעונה, וגם היא איננה, נשאר
קולו הצרוד של  שעון הקיר  העומד בפתח הבית ועדיין
מזהיר מדי יום וללא הועיל "לא תקום עצת רשעים,
לא תקום עצת רשעים".
לשוא מאמציו כי דבקה הרשעות בבית ובשתי
הנשים הבוגרות סבתה ודודתה שעדיין ממשיכות
באותה שיחה מאז, ישובות בראש השולחן המגושם,
חושפות שינייהן ומציגות זו לזו את מלבושיהם
האופנתיים והיוקרתיים.
כן עכשיו הן נראות צעירות הרבה מכפי גילן.

נ.ב. כן עוד מקרה שנשכח: הסבתא דיווחה
כי משהלכה לבקר בבית דודתה של אור
טילה עם גור הכלבים של זו והיתה עדה לכך
שנדרס שחצו את הכביש , הסבתא נחפזה
לעיסוקיה ומשחזרה,( טובה גדולה זו
העניקה רק בגלל שיכותו של הגור לדודתה זו)
 היה בשבילה בגדר תעלומה שהוא לא היה בנמצא.