זה קרה בעולם מקביל.
אכסיומה-עולמות מקבילים אינם נפגשים,  כך שבהחלט, אין לו שום
נגיעה לעולמנו .
הוא לא מוזכר ב"מצעד האיוולת"  של ברברה  טוכמן, וגם לא
בתנ"ך.
                         א. ג'דול  במצור
זה קרה בשנת 5639 לספירת אחד העמים באותו עולם- להלן-הזרים.
האויב ממערב התכונן למלחמה האחרונה נגד האימפריה המזרחית.
ביום השניים לחודש הסתיו התחילו קלגסיו לצעוד מזרחה , כשהם
רומסים בדרכם את "הארץ המארחת" , שזכתה בשם זה עקב קהילות
הזרים הרבות בה.
ביום השמונה לאותו חודש קודר כבשו חיליו את ג'דול.

בערב שבת יצאו ראש הקהילה , המנהיג יעקבי, וסגנו, רומק
חיימובסקי , ובידם מגש כסף ועליו חלה ומלח לקבל את פני הגנרל
דרהיין דרק שהתמנה למושל העיר.         הכלבים שבהם היה מוקף
הגנרל  כנראה לא אהבו את ריח  החלה.
הם תלשו עצמם מידי  מאמניהם וקפצו על שני האורחים הלא קרואים
שנמלטו מהמקום קרועי בגדים ורמוסי כבוד.
במוצאי אותה שבת יצאה נשמתו של יעקובי, שהיה אדם מכובד, ולא
יכול היה לשאת בגודל ההשפלה, ובנו אדם נבחר לפי הנוהג למלא את
מקומו.
חיימובסקי סגנו המסור  ועתיר הניסיון   העמיד את עצמו לרשות
הבן.
בשבוע שאח"כ הודיע המושל דרק  שעל כל תושבי העיר הזרים להתרכז
באזור הרובע העתיק של העיר, שם יבנה רובע הזרים.
אם הפרויקט יצליח הוא יועתק לשאר  ערי המדינה.
"אולי כך יקל עלינו להתגונן. " ניחם חיימובסקי את אדם  שהביע
בקול את חשדותיו נגד ההוראה המוזרה. "בכל מקרה אין לך ברירה
אלא להורות לבני הקהילה לנהוג לפי הצו".  
ובעצמו ניגש  במרץ לחפש פתרונות דיור למאתיים אלף בני הקהילה
שאמורים להצטופף ברובע.
אח"כ נאסר  על תושבי  האוטונומיה לסחור עם העם המארח.
כל האספקה תיובא במרוכז.
"אין רע בלי טוב". אמר חיימובסקי  הביצועיסט .   בעצתו הקים
אדם משטרה  שבסמכותה להחרים זהב, תכשיטים ושטרות כסף מאזרחי
הרובע. כסף שנועד לרכישת האספקה שמחירה האמיר.
בתמורה לכספם קיבלו האנשים שטרות של הרובע ותלושי מזון.
"אנחנו לא גנבים."  ניחם חיימובסקי את אדם שצפה בשברון לב
במחזות הקשים שליוו את הפעולה. "זו הדרך היחידה שלנו להציל
חיים עד סוף המלחמה".

חורף קשה בא על הארץ. האספקה נגמרה, ובתלושי המזון אי אפשר היה
לרכוש דבר.   מפעלי ביגוד למען צבא  האויב  הוקמו בגבול
האוטונומיה. מי שזכה לעבוד "עבודה למען הצלה"  במפעל קיבל  מנת
מזון זעומה, בתנאי שעמד במכסות הייצור.
רבים מתו ברעב.        ואז הונחתה המכה האחרונה:
פקודה בחתימת ידו  של דרהיין  דרק  נמסרה לידיו של אדם.  פקודה
שהקפיאה את הדם בעורקיו:-  "עליך ליצור רשימות מדויקות של כל
הילדים שאין להם הורים מפרנסים.  הילדים ייאספו  עד סוף השבוע,
ויוצאו לטיפול אל מחוץ לגבולות הרובע"!
"אתם מבינים את משמעות הדרישה"? שאל אדם את חיימובסקי ואת ראש
המשטרה, כשעיניו בורקות מזעם. "לא יקום ולא יהיה  כל עוד אני
חי"!
"ואני דווקא ממליץ לקיים את ההוראה". אמר ראש המשטרה.
"בפיקוחי, אף אזרח של הרובע לא מת עדיין מוות אלים  על אף
התנאים הקשים. הרי  אינך  רוצה שחיילי האויב יכנסו , ויוציאו
מכאן ילדים בכוח".
"אלו ילדים שאיש לא יבכה עליהם ". הוסיף חיימובסקי המעשי.  "אם
ניתן  לאויב  להיכנס ולקחת ילדים כרצונו יוכפל הבכי ואף
יושלש".

"רבותי", אמר אדם, " יש רגעים בחייו של אדם שעליו לומר עד כאן.
גזלו את רכושינו -הבלגנו. .הרי אנחנו מורגלים בכך.  לעבדים
ושפחות מכרונו, ולא הגבנו.
אך כעת הם דורשים את היקר לנו מכל-את ילדינו. נכון, בינתיים הם
מסתפקים בילדי השכנים, אך אני יודע-הם לא יעצרו כאן.  מרגע זה
שוברים את הכלים.
יותר לא נשחק לפי הכללים שהם מכתיבים.
אני יודע, תהינה לכך תוצאות קשות ,
אך כראשו הנבחר של הרובע . אני לוקח על עצמי את האחריות.  
מחר לפנות בוקר  יעברו השוטרים בכל  הבתים ויודיעו שאנחנו
יוצאים מכאן,ומייד!  
קחו את הילדים, ולכו איש אל החומה או הגדר הקרובה אל מקום
מגוריו. ינפץ כל איש רק לבנה אחת בחומה. זה יספיק.
צאו! התפזרו בעיר ! חיזרו אל בתיכם .
יתכן שירו עלינו, אך הם אינם יכולים לירות במאה וחמישים אלף
איש המתרוצצים ברחובות העיר.
זו הוראת השעה. לא משתפים יותר פעולה עם האויב.".

"אולי נודיע לאנשים להתארגן, לארוז מזוודות עם מעט  מהציוד
החיוני לשרוד בקור"? שאל חיימובסקי.
 "זה לא יהיה כל כך פשוט לחזור אחרי זמן כה רב לבתים".
"לא"! ענה אדם." אסור שההחלטה תגיע לאוזני האויב , ואסור
להשאיר לאף אחד זמן להתחרט!  גם ממצריים יצאנו רק בזכות כך
שיצאנו בחיפזון, וכעת אין לנו אפילו בצק שצריך לחכות עד
שיחמיץ.  לפנות בוקר יוצאים, ביחד, כאיש אחד"!!!

ב. הפריצה מהרובע
משכימי קום  בעיר ג'דול התאבנו בהפתעה.  כמו נחיל נמלים אדומות
נפרצו חומות רובע הזרים  והמון אדם התקדם במהירות לכיוון
העיר.
רחובות העיר התמלאו בפליטים . רובם אנשים כחושים, לבושי בלויים
וללא מטען כל שהו.   בידיהם החזיקו ילדים מותשים ונפוחים
מרעב.
מרחוק נראה כאילו המון חרקי אדם מנסים לחדור לכל חרכי העיר.
היו שניסו לחזור אל בתיהם הישנים תוך תגרות קשות עם הדיירים
החדשים.

קבוצת פליטים עטה על  הדוכנים בשוק.
"אלה היו הדוכנים  שלנו".  צעקו.  "לקחתם לנו אותם. כעת תנו
לנו אוכל".  
ניידות משטרה הוזעקו לאזור  השוק.
"עזבו את המקום! חזרו  אל  הרובע שלכם, שודדים, ולא אנחנו
יורים"! צעקו השוטרים אל עבר שודדי המזון המורעבים,  אך האנשים
אחוזי  הבולמוס לא עצרו לרגע להקשיב להוראות.
ואז נשמע מטח  יריות  ועוד אחד...עשרות אנשים שכבו בשלוליות
דם.  חלקם ילדים קטנים, אך רובם  היו דווקא סוחרים מאנשי השוק.
ופליטי הרובע המורעבים שלא נפגעו המשיכו בחיפוש אחר מזון כאילו
לא חשו בכל המהומה.

קבוצת ילדים  לבושי בלויים פרצה לבית הספר המקומי , ועל אף
המהלומות שחילק להם הצוות סרבו להתפנות בטענה שאין להם לאן.
איך מתגברים על המון אדם כזה?
לא נוכל לשלוח כוחות לעשרות אלפי נקודות אמר דרק  דרהיין
לאנשיו.  יש להוציא הוראה לתושבים לגרש מייד את הפולשים מן
הבתים. ביית שיימצא בו פולש יופגז וייהרס  עד היסוד.  וכדי
שהתושבים יפנימו שהאחריות התגלגלה עליהם החליט להתחיל מבתי
הספר.
הודעה טלפונית להנהלת בית הספר לבנים-יש לכם חצי שעה לפנות את
הילדים הזרים מתחומכם.
כעבור שעה -"הזרים פונו"?      -"לא כולם. חלק ננעלו בחדרי
השירותים ובמעבדות".  במקום תגובה נשמע קול המרגמות.  קירות
נפלו , ועשרות ילדי בית  הספר נמצאו שוכבים בין ההריסות.
"צאו מכאן ! ברחו! אתם תביאו לאובדנכם ולאובדננו". צעקו אנשי
העם המארח לעבר שכניהם, אך אלה גיחכו- אנחנו כבר "זומבים",
המוות כבר מאחורינו. נראה שהיגיע זמנכם לפחוד.
לקראת הצהריים פנה דרק  להנהלת בית הספר לבנות-"הצלחתם לפנות
את הזרים".? "בוודאי"!  שיקרה  מייד  מנהלת בית הספר למודת
הניסיון,
ובשקט פנתה להורים שהגיעו לאסוף את ילדיהם-"שכל אחד ייקח איתו
ילד נוסף הביתה, אחרת חיי כולנו בסכנה".
וכך אמנם, הצליח חלק מזערי מהפליטים לחזור לביתו, מתוך שבני
העם המארח מעדיפים לשמור על שלומם, ולא לערב את שלטונות האויב,
אך כבר לעת ערב נצפו המוני אנשים מבוססים בשלג בצעידה איטית
מזרחה.
כל מי שלא הצליחו לחזור  לבתיהם הצטרפו לשיירות הפליטים שניסו
לעקוף את קו החזית , ולברוח אל האימפריה המזרחית.

באותו לילה קיבלו הגנרל דרייהן דרק ושאר מושלי הערים הודעה
ממפקדת האויב הראשית : "עקב כישלון תכנית הרובע ג'דול, הוחלט
על דחיית יישום התכנית  בערים אחרות עד לסיום המלחמה .  פרק
הזמן המוערך -כשנה.
לאור הניסיון  שנרכש  בג'דול , אפשר יהיה  ליישם את התוכנית
בצורה יעילה ללא הפרעה לפעילות השוטפת של כוחות הצבא  רק בתום
הקרבות במזרח.".


לטובת ההיסטוריונים אפשר לסכם שאירוע הפריצה מן הרובע  גבה
כאלפיים קורבנות .          כאלף מן הנספים היו מבני העם
המארח שנקלעו שלא בטובתם לאזורי העימות.    
 בצעדה מזרחה נספו עוד חמשת  אלפים מפליטי הרובע בעיקר קשישים
וילדים שלא עמדו בתלאות הדרך.  
   האל  יקום דמם, וידרשנו . השאלה היא רק -ממי?

במפקדת האויב טעו מעט בהערכת משך המלחמה וסיומה.
עוד שלוש שנים קשות נדרשו , אך בסיומן נמלטו  חיילי ו מן הארץ
המארחת,  ואילו חיילי האימפריה המזרחית נכנסו לעיר ג'דול
כמשחררים.

טיפין, טיפין  החלו הנמלטים לחזור לעיר, כשהם מחפשים את
יקיריהם.
סיפורים על תלאות הדרך, על הקלעות למלכודות מוות בין הכוחות
הלוחמים בגזרת החזית, ועל קפיאתם של ילדים מורעבים בשדות הקרח
סימרו את שער ראשם של הנותרים, ובמיוחד של בני העם המארח.
"יכולתם להישאר כאן בשכנותנו, ולחסוך לעצמכם את האסון".  חתמו
אלו  תוך צקצוק  כל שיחה בה תארו הפליטים את חוויותיהם.מסמרות
השיער.

ויום אחד  התפשטה השמועה:-הם כאן.  שני הליצנים , מנהיגי
קהילתנו "הנערצים" חזרו.    אומנם לא ביחד. נראה שעבר ביניהם
חתול  שחור בגלות.
 צריך קצת אומץ  או אולי חוצפה  להעיז ולהראות ככה  את
הפרצופים שלהם בקהילה.  עוד מעט יבקשו לחזור למשרותיהם.

תחושות  קשות של תאוות  נקם השתלטו על בני הקהילה.  האם לא היו
אלה אדם  וחיימובסקי  שמסרו את כספם לאויב בתמורה לתלושים חסרי
ערך?
האם לא הם ארגנו את עבודת הפרך ללא פיצוי,   והנורא מכל- מי
שלח את בני הקהילה ערום ועריה ללא תוכנית מילוט   הישר  אל
הרחוב  העוין  ?
וכך, באישורו ובעידודו של  מושל ג'דול החדש הוחלט על הקמת ועדה
שתשפוט את
התנהלות ראשי  הרובע בזמן המלחמה.

ג. משפט  ג'דול

כדי לא להפוך  את משפט ג'דול למסע נקמה  אישי נבחרו זקני העדה
משלוש ערים שכנות לג'דול, ולפי בקשתם המפורשת , כדי לתת למשפט
גושפנקא רשמית הצטרף  לשופטים קצין בן העם ששרת בצבא האימפריה
המזרחית, וזה הפך במהרה לראש השופטים.
ביום המיועד נאספו כל בני העיר שרצו לראות בעשיית הצדק
באצטדיון  העירוני. אדם  וחיימובסקי היו האחרונים למסור
עדות.
לטובת חוקרי  ההיסטוריה  שבוודאי ירצו לערוך השוואות,  אשתדל
להביא  את תשובותיהם במקביל.

והרי המקרא לפרוטוקול: ש- שופט ,      א'- אדם ,      ח-רומן
חיימובסקי.

ש- מי משניכם הוא האחראי לרווחת הקהילה למעשה?
א'- ראש הקהילה הנבחר.  במקרה זה אני .  האחריות היא עלי בלבד,
ולכן גם ההחלטה הסופית היא שלי.
ש-ומה תפקידו של הסגן?
א' -לייעץ ולעזור בביצוע, למשל -להפעיל את האנשים המתאימים לפי
הצורך.
ח-הסגן מעריך כמה יעלה מבצע שראש הקהילה החליט עליו, ואיך
להשיג את המימון.
ש-כמה זמן שימשת בתפקיד ?
א'-נבחרתי מייד עם פרוץ המלחמה, לאחר פטירת אבי.
ח-הייתי  סגנו של ראש הקהילה הקודם בעשרים השנים האחרונות.
ש-מה ההכשרה הנדרשת לתפקיד?
א'-אין לנו בתי ספר לראשי קהילות.  למדתי פילוסופיה להשכלתי.
ח'- אני אוטודידקט  . למדתי הנהלת חשבונות, ועזרתי לראש הקהילה
הקודם כמנהל עסקים.
ש-נראה די מוזר  שדווקא  המנוסה מבין שניכם צריך להישמע
לצעיר.
האם התייעצת עם עוד גורמים בקהילה לפני שקיבלת החלטות?
א'-פעלתי משולחן העבודה של אבי, כשאותם היועצים סביבי.
ניסיונו של איש מהם לא הציל  אותו מהתקפת הכלבים.
ש- זלזלת בהם ?
א'- לא!   אך כשהתמניתי  לתפקיד , הבנתי שכל  אסטרטגיות
ההישרדות שלהם לא יועילו  במצב החדש.  כל מה שקרה היה לא צפוי,
ולכן הבנתי  שגם עלי להיות  לא צפוי.  תמיד קורה משהו בפעם
הראשונה, ואז עדיף אדם עם חושים בריאים על בעל הניסיון.

ח-סולידיות , זהירות, התנהלות לפי מרשמים עתיקי ימים , זה הקו
המנחה ששמר עלינו לאורך הדורות.  פעולה קרדינאלית עלולה להשליך
על עתיד העם.
ש-(בלגלוג קל) האם קבלת הפנים למנהיגי  האויב  גם היא חלק
מהמרשם?
ח- נכון. תמיד הקפדנו לא להיסחף  לעימותים מקומיים.  סחרנו  גם
עם אלה וגם עם אחרים.
ש- האם גם הם ראו בכם ידידים. האם לא תקפו אתכם בעבר?
ח-סוחרים מכובדים לא הותקפו. לא   באלף החמישי לתרבות.
-אם כך צדק אדם , אמר השופט, תמיד יש פעם ראשונה.
ח- אך האם מותר  לשלוף לכבודה  תגובה  מהשרוול?
ש-ובכן נחזור לליל הבריחה.  שמעתם שהאויב רוצה את היתומים,
וישבתם לטכס עצה...
ח-לא! אדם פשוט  הודיע לנו שיוצאים.
ש- האם הזכרת לו שאין לאן לחזור?
ח- בוודאי, וגם שקר בחוץ ,ולאף אחד אין כסף אמיתי לקנות פרוסת
לחם.
ש-ומדוע לא תכננתם תכנית מפורטת יותר?
ח- לא היה לנו זמן. מעולם לא נדרשנו לעשות דבר כזה בעבר.
ש - עד כמה האמנת שתוכנית הבריחה תצליח?
א- האמנתי רק שהנורא מכל מצפה לנו בין החומות, ושאם לא נתפרץ
ולא נשבור  את הכלים, אהיה אני זה שייזכר לדיראון  עולם,  אם
מישהו בכלל יטרח לזכור אותנו.
ח- חישבתי ומצאתי שלמבצע כזה אין סיכוי להצליח. אין מספיק
מקומות מסתור  לכל כך הרבה אנשים גם אילו היו מצוידים כראוי.
ש- אז למה לא מנעת את המעשה ?  
ללא שיתוף פעולה שלך  ושל ראש המשטרה איש לא היה פורץ החוצה.
ח- שתיקה. (מביט במבט מצועף קדימה)  אין לי תשובה.
ש- מר אדם, ידעת שחבריך מתנגדים , ובכל זאת דרשת את יישום
הבריחה.
א - נכון. ואמרתי כבר בתחילת עדותי  שאני לוקח עלי את
האחריות.
ש-למה לדעתך הם שיתפו איתך פעולה?
אדם צ'רני מישיר מבט קדימה. שתיקה. חיוך מריר שהופך לגלגני
מופיע לרגע על שפתיו, ומייד נעלם.
ש- אני מודיע בזאת על נעילת ישיבת בית המשפט עד שיתקבל פסק
הדין.

ד. גזר הדין
בבוקרו של יום שישי, כנהוג , התכנסו שוב כל נציגי הקהילה בבית
המשפט לשמוע את פסק הדין  שקבעו השופטים.
בדממה מלווה במבטים סקרניים צפו בני הקהילה בראש  השופטים.
נכון, הוא אחד משלנו, ורואה את הדברים עיין בעיין עם שאר זקני
העדה,  אך עם זאת הוא מקציני האימפריה. הוא עלול להפתיע.

ואכן, ראש השופטים פתח את דבריו בסקירה היסטורית.
אחי, ימים קשים עברו על הארץ, אך כגודל השבר -כך גודל ההזדמנות
לשנות ולשפר את חיי כל תושבי הארץ הזאת  -הן העם המארח והן
המיעוטים, ואולי אף לבנות רובע  עצמאי משגשג  עבור בני עמנו,
בברכת האימפריה.

כדי להשיג סדר חדש לתועלת כל האזרחים אנו זקוקים לשיתוף פעולה
מצד מנהיגים רציניים, שקולי דעת ואחראים שנוכל לסמוך עליהם ממש
כפי שאנו מצפים שהם יסמכו עלינו.

ימי זוועה ארוכים ורבים עברו על קהילתכם. אירועים קשים שדרשו
החלטות קשות ואמיצות.
נכון, אין בתי ספר שמסמיכים מנהיגי קהילה, וכשנראה שהמנהיגים
טעו , יש מי שרוצה לנקום, או לקדם את מעמדו האישי  על חשבון
תיקון המצב.  

רצה הגורל  ודווקא בתחילתה של תקופה איומה, שלא זכורה כדוגמתה
בתולדות עמנו,  התמנה לראשות הקהילה אדם צעיר חסר מקצועיות
וללא ניסיון.  מהפקולטה לפילוסופיה הישר לכס היו"ר.
אדם זה מגיע בראשית דרכו בניגוד לכל היגיון להישגים מרשימים,
ובזכות מה?  בזכות  עבודת צוות  הדוקה עם זקני העדה והישענות
על המקובל מדורי דורות.  ואז, החלטה פזיזה אחת שהתקבלה בניגוד
לנורמות המקובלות הופכת את הקערה על פיה , ומפזרת את הקהילה.
כל אדם יכול להיות  " חכם שלאחר המעשה".    כדי להימנע מכך
החלטנו לדון את מנהיגיכם לא לפי התוצאה , אלא לפי תוחלת
התוצאה.
לא לפי כמות המזל ששיחקה להם, אלא  לפי תכונותיהם. כי כל אדם
רציונאלי מבין שהתכונות הן שמעצבות את המזל לכאורה.
בדקנו מנהיגות , אחריות, זהירות, רקע עובדתי, נחישות , בהירות,
שיקול דעת  ויכולת ראיה ארוכת טווח.
ברור שגם אדם  וגם חיימובסקי ומפקד המשטרה רצו להציל את קיומה
הפיזי ומעט מכבודה של הקהילה,  אך האם היה איום גורף על הקיום
הפיזי? האם הקורבנות הצדיקו את "שמירת הכבוד"?
אין לנו ראיות שכוונות הפולשים כלפי הילדים היתומים  היו
פליליות.
הרי אנו חיים באלף החמישי לספירה.  האדם התרבותי לא עושה מעשים
כאלה.
אין רקע עובדתי שיצדיק את החלטת הפריצה מהרובע!
אדם  אמנם הוכיח מנהיגות-עובדה, ברגע האמת כולכם נשמעתם לו,
וזאת אולי בזכות  הנחישות והבהירות של הוראותיו,  אך הוא לא
ידע להנחות אתכם לגבי הצעד הבא-כאן הוא נעלם.  
הוא גם לא הכין אתכם מראש , כי בעצמו לא חזה את מה שיהיה נחוץ
לחיים בחוץ.   מכאן- האיש חסר אחריות, זהירות, שיקול הדעת שלו
מוטעה, ואין לו יכולת ראיה ארוכת טווח.
תכונות של  שיקול  דעת, זהירות ואחריות מצאנו דווקא אצל הסגן
רומק חיימובסקי. ואלו הן התכונות שתידרשנה בימים הבאים ממנהיגי
הקהילה, כדי לשלבה בחיים החדשים שנכונו בארצכם למודת הסבל.

לפי כך , בלב כבד, מצווה בית המשפט בזאת על מר אדם ראש הקהילה
לשעבר  ליישם את קבלת האחריות שהתחייב עליה, ולהתפטר לאלתר
מתפקידו כיושב ראש קהילה זו.
וכדי שלא תהווה לעולם סיכון לסמכות ההנהלה החדשה, אתה מצווה
לעזוב -והפעם, ברגע שתהיה מוכן- את העיר.
הקהל קם על רגליו והריע.
באותו יום, ברכבת האחרונה ,ממש לפני כניסת השבת  עזב אדם  את
העיר.
הוא יצא לבד וללא מטען.       אני מקווה שהייתה לו תכנית כל
שהי לגבי העתיד.

יש לכם תחושה לא נעימה?
נראה שאי שם העולמות המקבילים  התנגשו?
הירגעו, אמנם פגשנו פה ושם את חיימובסקי, אך מה שבולט
במקומותינו הוא חסרונו הנורא של אדם.

אתם רוצים  להתריע ולהזהיר את אנשי העולם המקביל. לזעוק:"כבר
היינו בסרט הזה, והוא נגמר נורא.  אל תחזרו על הטעות שלנו".
חבל על המאמץ.    הם לא יקלטו אתכם.
בעולם המקביל  הנבואה לא ניתנה לאיש,  אף לא לשוטים.      גם
חזון אין שם.