עוד דקה אשוב.

יצאתי מדעתי לזמן קצר
נמאס עלי העומס בלב, הלחץ בחזה והטרוף שסובב אותי
אותה אנדרלמוסיה מעיקה על שולחן העבודה -
מוגשת הישר אל ענני השכל,
בתפריט גורמה המשתנה לפי עונות השנה.
חופפת כמעט לכאוס הפנימי התמידי
זה המלווה אותי תוך כדי מחשבה, שגרה.
זמן איכות של חבוטי נפש מתישים

עוד דקה אשוב.

אבל לפני כן, רוצה לצאת לרגע מהנפש -
זמן ההתחבטות ברצון עולה על זמן היציאה.
אותו גוף שמלווה אותי לטוב ולרע -
נכנע ומסכים מיד לשיתוף הפעולה.
אותם תעתועים רדופי שלמות ואושר,
מוסכמות חברתיות, מוטמעות עם לידתנו -
נוגעת לא נוגעת בהם במרדף החיים...
אלה, הנודעים בבריאתי לא מוכרים כלל במותנו.

שבתי

נפלאות דרכי הזמן, מדהימים חיי חוסר האהבה
המזמנים לי הזדמנויות לבריאה מחודשת.
ההיה או חלמתי חלום בלהות?
ואולי התעוררתי למציאות מעושה מבורכת...
תודה על הקיים - גם אם אינו מושלם
למרות שאיני מאמינה באלוהים שלהם -
מצרפת אותו לשורת הפסיפס האנושי אותו יצרתי
תופרת טלאי אל טלאי בשמיכת החיים
מחזקת בחוטים נסתרים, מקשטת בכפתורי רגשות
פשוט חיים.

19.8.07