סיפור אשר ניבנה ממילות חובה כתרגיל כתיבה
נהגתי במכונית במהירות אפס, משתדל לא לסטות מהדרך בעת שגשם
זלעפות ניתך על גגה והמגבים, אף כי לא היו רפויים או בלויים,
לא יכלו לכמויות המים אשר ניתחו עליהם. אולי הייתה זו שטות
מלכתחילה להתחיל בנסיעה הזאת, אך לאשתי היה כאב-גרון וביקשה
שאביא לה תרופה , ובאותו המקרה גם צמר גפן וגליצרין. כשהיא
חולה זו העת הראויה להתייחס אליה, כמו היינו בירח דבש. אז שוכח
מכל המלחמות, המריבות והויכוחים, אפילו ה'כוס אמק' שקיללתי
אותה רק אתמול נשכח באותה עת ומעניק לה את היחס הראוי כמתחייב
ממישהו שהוא בן-אדם ולא סתם חייזר.
לא יודע בדיוק למה, אך באותה עת עלו לי זיכרונות מירח הדבש
בחוף הים בטאבה, אצל רפי נלסון. להסתובב ערום בחוף היה מעשה
שיגרתי ואילו אנו חיפשנו את הייחודי. מול החוף גלשו להם הרי
אילת ומהחוף ראינו מערה והחלטנו שלעת שקיעת החמה נטפס אליה
ותקע בה יתד ,וכך היה. הגענו למערה, הדלקנו נר והשקפנו על הכפר
של נלסון תוך כדי לגימת מיץ פרי התאווה שהבאנו עמנו. אי של
אורות בים של חושך, שקט ודממה מסביב, רגע רומנטי אך מאידך רגע
עם הרגשה של קטנות מול הטבע... המרחב...היקום.
לפתע, האיר אור גדול את השמיים ניראה כאילו חללית התייצבה
למולנו. אשתי ברחה לתוך המערה ואילו אני נשארתי קפוא על מקומי
ורק שיער ראשי הזדקר כקוצי הקיפוד וגם הזקן הזדקר קדימה. סברתי
כי אני חוזה באטרקציה הגדולה ביותר של חיי ולא היה מזיק בכלל
אם היה לרשותי באותו רגע איזה כדור ואליום.
לאחר רגעי ההתרגשות הראשונית חזר ההגיון לפעול ושמתי לב שהאור
הגדול איננו נע בכלל. מיקומו היה ממש מעל כפר נלסון. האור
המסנוור לא אפשר לי לראות את צורת החללית... ראיתי רק מעין צל
בצורת ארובה של בתי הזיקוק בחיפה. התחלתי כבר לפנטז כאילו באו
החייזרים, הזמינו אותי לחללית, אמרו: "תיכנס והמראנו אתם אל
מרחבי היקום.
ככה באמצע הפנטזיה, שמעתי לפתע את קולה של אשתי מתוך
המערה...4כוס-אמק4, איך שכחתי אותה בכלל? רק חלפו כמה ימים
מרגע החתימה על הכתובה וכבר שוכחים אישה בגלל חללית?! ממש צריך
להיות גולם אמיתי להתנהג כך. התחברו להן כאן ביחד תחושות האהבה
אל הכלה הטרייה יחד עם תחושות הקסם מהבלתי-נודע.
הבלתי נודע ניצח ולא הצטרפתי לאשתי המפוחדת במערה... היא לא
הייתה בהריון ואני לא גינקולוג... אני אדם פשוט ברגע של הפנוט
מוחלט מחללית ופגישה אפשרית עם חייזרים...
פתאום, בלי התראה מוקדמת, נדלקו פרוז4קטורים מכפר נלסון אל
כיוון ה4חללית4 ואז התחוור לי באופן המיידי ביותר איזה גולם
הייתי. ה4חללית4 הייתה בסה"כ פרוז4קטור ענק שהודלק על ראש
הגבעה למראשותיו שכן כפר נלסון...
פרצתי בגלי צחוק בלתי נשלטים, אשתי לא הבינה פשרם עד שהעזה
להוציא ראשה מהמערה... צפתה באמת המרגיעה (מטעמה) ובמבאסת
(מטעמי) , הבטנו אחד בשני והתגלגלנו מצחוק.
19/05/02 © |
