מג מורפין / מחכה לניסים |
שוכבת, דוממת
מאבדת הכרה
לסירוגין ערה
והמבט לא נפגש כבר שבועות,
בוכה בימים,
בוכה בלילות.
עיניים נוצצות, קפואות
מביטות דרכי בחרדה
גם אני כבר מבין שהיא אבודה
ולא נותר לי מה לעשות
רק לשכב לצדה,
להמתין לאות
לקוות שתראה לי סימן של חיים
שעוד רגש אליי קיים שם בפנים
והיא לא אומרת לי את אשר על לבה
רק נס עשוי
להשיב לי אותה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|