היי, קוראים לי דני,
דני נדנדני.
זה לא אומר
שאת זה אני אוהב לעשות
פשוט ככה קוראים לי,
במילה הזאת.

אני אוכל מרק
עם מזלג
אך לא נורא,
על זה בואו נדלג.

אני לא ילד טיפש,
אפילו שאני יודע לספור
רק עד 6.
אך זה מה שיש.

אני לא אוהב מתוק,
אני אוהב מלוח.
אני רוצה להיות מורה
מורה בלי לוח.

ההורים אומרים לי
"דני, די! תהיה ילד מסודר
למה גיא ממך
פי אלף יותר נהדר?"
אני עונה
"מאיפה לי לדעת"
אך לפחות אני יודע שאני בן
ולא בת משוגעת.

ההורים עונים
"אתה צריך לדעת עוד
כמו שכולם
אפילו טוב מאוד.
אתה לא יודע טוב חשבון,
אך לספור אתה צריך לדעת
לפחות עד מליון."

מעכשיו אני רוצה
להיות ילד מסודר.
שכולם יגידו
"הנה, זה הילד הנהדר."

אני אשתדל לאכול מרק
עם כפית
ואנסה לשתות מכוס
בלי קשית.

אני אדע שהשעון עושה
קלוק-קלוק
ויותר אף פעם
לא יעשו ממני צחוק.

אני רוצה שכולם יחשבו
איזה ילד נהדר
ושכולם יראו
עד כמה אני מסודר.