נפגשנו בלילה חורפי... בשנת 1999..
בחוץ ירד גשם זועף,
הbackground של המירס היה אפור, ו-וינאמפ ישן ניגן ברקע.
השעה הייתה קצת אחרי חצות כשראיתי אותך בפעם הראשונה.
את נכנסת עם כינוי ארוך... עם אלכסונים ופסים בקצוות, עם מספר
וF גדול בסוף.
אני הייתי כמו תמיד, שם קצר, lower-case, רגיל.
הייתי אוטואופ שם בחדר כבר דיי הרבה זמן כשהגעת,
ובהתחלה שנכנסת, חשבתי שאת עוד אחת מהבחורות השקטות שבאות
לראות והולכות.
אבל כמה דקות אחרי שהבאתי לך voice הבנתי שמשהו מאוד מיוחד
עומד לקרות.
והוא באמת קרה.
מהרגע שנכנסת ל#מטאל החיים שלי השתנו
כל יום מאז הייתי רץ חזרה הביתה מבית-ספר לראות אם את מחוברת,
לשלוח לך שיר או סתם להזמין אותך לשיחה בDCC.
אני זוכר שהלכנו ביחד ל#france... ול#italy וניסינו להבין על
מה הם מדברים
וכשלקחת אותי ל#WAREZZZ לחפש לי פוטושופ חדש.
ובפעם ההיא שבאו האקרים ערבים וניסו לשלוח לי netbus.. ואת
הזהרת אותי.
תמיד ידענו להשלים אחד את השני.

אני זוכר פעם אחת שממש נעלבת כשראית בwhois  שאני ב#סתם עם
,
ורבנו ודאגת שאני אקבל אוטו-קיק מהערוץ.
לא הצלחתי לחשוב על כלום מהפחד שתשימי אותי בignore list
שלך... אבל למזלי גם אז את האמנת בי ונתת לי להסביר לך הכל
באיסיקיו.

גם כשסגרו את DALNET לישראלים לא נשברנו... מצאנו לנו מקום קטן
בEFNET עם עוד כמה חבר'ה... כמה ערוצים של אמפישלושים... ומדי
פעם קפיצה קטנה ל#ישראל, להיזכר...

וירוסים, פירמוטים... ביחד - עברנו את הכל.



אני זוכר את הפעם הראשונה שביקשת שאני אשלח לך תמונה,
ולא הסכמתי אלא אם תשלחי לי גם אחת באותו הזמן, ביחד.
שלי סיים לשלוח קצת קודם, אני זוכר את זה בדיוק.
הרגשתי כלכך ערום,
כל כך פגיע, חסר ביטחון.
לא ידעתי איך תגיבי.
מה תחשבי.
פחדתי שתשני ניק, תמחקי את כל הלוגים ותעלמי.



עשר שנים עברו מאז.
והיום הכל סקייפ ומסנג'ר.
לכל אחד יש myspace  וfacebook.
עם קליפים בyoutube ותמונות בgoogle earth

ואני כבר לא מרגיש אותו דבר.
שואל את עצמי
האם זמני עבר?