[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בלה בולינה
/
על כרכרה ואישה יפה

"הכרכרה שלך מוכנה גברתי" הכריז האיש שלבש שחורים ולבנים וקד
קידה עמוקה לקראתה. נדמה היה כאילו להקה שלמה של פינגווינים
מסתתרת איפה שהוא ורק מחכה להוראותיו.
היא הביטה עליה וחיוך התפשט על פניה. לא, זאת לא הייתה הכרכרה
היפה ביותר בה נתקלה עד היום, למעשה, היא כלל לא הייתה קרובה
לכך.
אם חושבים על זה, הכרכרה אפילו לא הייתה ראויה שאישה במעמדה
תכבד אותה בנוכחותה.
אבל לה כלל לא היה איכפת.
זאת הייתה כרכרה. כרכרה שחלמה כבר שנים אין ספור שתחכה מחוץ
למפתן ביתה, שתפתח דלתה אליה, לקראתה, מוכנה לאמץ אותה קרוב כל
כך אל חיקה.
היא הרימה באלגנטיות את שולי שמלתה השחורה בעלת המחשוף העמוק,
שחיכתה זמן כה רב לרגע זה ממש, מהרצפה, והחלה לפסוע לעבר
הכרכרה.
פסיעות מדודות, לא מהירות מידי ולא איטיות. היא לא רצתה להרוס
את הרגע. היא רצתה לנצור אותו בליבה. לזכור גם בעוד שנים את
ההרגשה הנפלאה הזאה של ריק מסביב,
שקט, דממה וכרכרה אחת שחורה.
כשהגיעה, קד אותו אדון דמוי פינגווין קידה נוספת, והורה לה
בידו להיכנס אל המושב האחורי.
היא לא אמרה דבר. נזהרת שלא להרוס את שערה ששזרה בו תלתלים
עליהם עמלה שעות רבות, הרכינה ראשה וקימרה גבה. רגל ועוד רגל,
והיא כבר הייתה בפנים.
היא עצמה את עיניה. מתמסרת לרגע בכל רמ"ח אבריה, ויודעת שרק
דבר אחד יהפוך אותו מושלם יותר. רק עוד דבר אחד, וכל הציפייה
הזאת, הלילות חסרי השינה ייעלמו כלא היו.
היא פחדה לפקוח את עיניה. פחדה לנפץ את האשליה שיצרה לעצמה. אט
אט סובבה את צווארה הארוך שמאלה.
"בבקשה אלוהים, תעשה שאני לא אתאכזב... שזה לא יתפוצץ...
בבקשה"  היא סיננה מבין שנייה הלבנות מבלי משים לב. כאילו ליבה
דיבר דרך שפתיה.
יד רכה ליטפה את לחיה. בוחנת כל תו ותו בפניה הענוגות. יד
שמנסה להיזכר, להשוות, האם היא השתנתה? האם היא אותה נסיכה
שהייתה לפני שעזבה?
מה עבר על פניה? מה עבר על גופה? מי עבר על גופה?
רעד קל עבר בגבה של אותה דמות שולחת יד. זה אמיתי? יכול להיות
שכבר חיכיתי מספיק זמן? שהסבל נגמר?
אותה דמות עצמה את עיניה. מתמסרת למגע שהיה כה חסר.
דמעה רטובה וגדולה ירדה מעיניהן, ונדמה היה כאילו אין מקום
בעולם בו לא שמעו את השתיקה הזועקת שליוותה דמעה זו. יד מוחה
מהרה לנגבה.
העיניים עדיין עצומות. מפחד.
מפחד שהכל אשליה ותו לא.
לנשום... לנשום... לנשום...
לפקוח עיניים...






בסופו של דבר את תבואי,
וכשתבואי, אני אהיה שם. אז לא, לא יהיה שם אדון דמוי פינגווין,
וסביר להניח שאת לא תלבשי שמלה שחורה עם מחשוף,
אבל חוץ מזה, כל השאר יהיה אמיתי.

הכרכרה שלך כבר מוכנה,
אני כבר מוכנה,

קחי את הזמן...
אנחנו נחכה כמה שצריך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה החדשה
פרסמת,
זכרון עתידי
יצרת.


זכרון-עתידי


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/9/07 10:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בלה בולינה

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה