ביום היא רובצת כחוף שבצל,
לשווא תשתוקק לעורה.
ובלילה, כמו שהחושך זוחל,
היא תנוס. כמפני סערה.
ראשה מתנוסס, ועיניה כאש -
וגפיה בטיט בוססות.
נוטף שם הדם, והווריד מתרושש -
ופניה שולחים ניצוצות.
שפתיה לכחול - ורגליה לשחור.
גופה מתלבט, משתולל.
חלקה התחתון מושך אל הבור,
וחלקה העליון אל האל.
ולו רק היינו תוהים בכנות על זה הטירוף, החידה,
היינו רואים שבין רחמה לירכיה יש לוח עשוי מפלדה.
סונטה הוא סגנון שירי שנפוץ בעבר.
הסונטה הזו נכתבה בסגנון שייקספירי (גם אם לא באותה רמה).
החריזה היא א-ב-א-ב, ג-ד-ג-ד, ה-ו-ה-ו, ז-ז,
כאשר שתי השורות האחרונות נותנות סוג של פואנטה. |