מסב את גופך אל הקיר
בחוץ ייללת עלטה.
אקום ואותך לא אעיר
הו, כמה חמה המיטה.

את נפשי הזקוקה לכתף
אחבוש בכותונת בלה.
את ילדנו אחוש ללטף
ולך לא אומר אף מילה.

נומה, נומה בן יקר
ואנא הפסק לבכות
גם אבא נרדם על הכר
הוא שולח לך נשיקות.

השמש מבעד חלון
דורשת ממני לקום
ואתה עוד ממשיך לחלום
כשהמים רותחים בקומקום.

הילד לבוש ומוכן
אל הגן נצעד כה שמחים
כשאשוב, אכין על שולחן
לך ארוחת מלכים.

נומה, נומה איש יקר
ואנא המשך לישון.
בחוץ ערפל וקצת קר,
על שולחן- ארוחה ועיתון.

אז אצא לעבוד, להרוויח,
אף אתה תצא, מסתבר.
כשאשוב עוד כביסה פה ארתיח,
אל תדאג, אני אסתדר.

את הילד אביא מהגן,
אקרא לו בבית סיפור.
כשתשוב - "הנה אוכל מוכן".
על פניי מרחתי איפור.

נומה, נומה לב עצוב
ואנא המשך לפעול,
כי הזמן שלנו קצוב,
ואסור, אסור לי ליפול.

ואתה תתעצבן, תגדף.
תתיישב בסלון על כורסה,
ותאמר שאתה כה עייף,
ותצפה במסך, בקופסה.

ואני את הילד ארדים
אחר אכנס למיטה.
בני, לעולם לא נרגיש אבודים,
אני לא מאבדת שליטה.

נומי, נומי אם עברייה,
ואנא הפסיקי לבכות.
כי מה שחשוב - את בריאה,
ואינך מקבלת מכות.