השם המקורי של השיר הוא 'שיר בחורה בת 22 מרח' שמעון התרסי
לאהובה לשעבר בבוקר של פיגוע' אבל החלטתי לשנות את השם אחרי
ששמעתי את 'שמעון השכן' ועוד כמה משירי קרן פלס, המאמי
הלאומית

בחוץ יש קולות סירנות ורעש של הליקופטרים
פתאום הרדיו נורא עצוב
כמו ביום הזיכרון או השואה
(איך הלכת והשארת אותי
עם שתי סיגריות
חתיכת זבל)

כנראה קרה משהו נוראי
אני חושבת שהייתי הולכת לראות
אם רק הייתה לי חזייה נקיה ללבוש
(בעצם, מישהו בכלל ישים לב היום
אליי ואל ציציי?)

אפילו להרוגים
יש מי שידאג ויאסוף אותם
או את מה שנשאר מהם
(שיט, נגמרו לי הפדים
ואני לא רוצה שיתלכלכו לי התחתונים
עם כל הדם המגעיל הזה)

הכל כל כך עצוב ומדכא מדי
אני רוצה לברוח מהטלוויזיה והכל
למי בכלל אכפת עכשיו
מבחורה שנשארה בלי חבר
בלי סיגריות
(שצריכה לרוץ לקנות פדים
בלי חזייה
ליד ערימת גופות?)

אני לא כזאת רעה ואגואיסטית
הייתי מחבקת את כל העולם הנוראי הזה
אם רק היה לי מי שיחבק אותי בחזרה
וכל כך הייתי רוצה לשכב איתך עוד פעם
(ואז הייתי מקצצת לך את השמוק
והלוואי, הלוואי שגם אתה היית שם בפיגוע)