והכל לכאורה.
כתיבה מופלאה,
על גנים קסומים.
לא בשיריי!
אולי בחלום...
והשיר ששרתי לך אתמול,
נגע לא נגע.
נסוגת לאחור,
נוגעת לא נוגעת.
בדיוק כמו הפחד
הזורם בעורקיי.
והבושה, והכלימה.
אז אני הולכת לישון.
ושם,
הדברים הטובים, באים כסיוט!
יפתי, ילדה שלי.
הבוקר מתחיל טוב.
ואט אט, בלאט.
הדמעות מציפות...
גיבורים לא בוכים!
ומלאכים לא מתים.
הם רק נעלמים...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|