בגיל שבע הלכתי לרותם. שהייתה שכנתי וחברתי.
היא קטנה ממני בקצת והיא הייתה גרה מולי,
אז ברמת אליהו.
כשחזרתי הביתה בערב, זוכרת אני את הזיכרון בגוף שלישי,
כאילו אני צופה בזיכרוני ולא רואה אותו מהעיניים שלי.
זו הרגשה באמת מוזרה.
אני ילדה תמימה, עם שיער שטני קרה ופוני, חוזרת מחברתה.
אני רואה את משפחתי יושבת בסלון, אני כבר לא ממש זוכרת, נדמה
לי שהרגשתי משהו.
אבא אמר לי שסבתא נפטרה ואני ילדה תמימה, עם "קרה" ופוני לא
ידעתי אז את עובדות החיים.
הלכתי לחדר של אחותי הגדולה,
הדלקתי את הטלויזיה הקטנה,
וראיתי הקרנבל של מיכל.