כל הדרכים האפשריות מובילות אותי אלייך
זה עצוב, את יודעת, לחשוב על זה ככה
להסתכל עלייך בפינת רחוב ולשתוק
להיזכר בכל הדברים שעשינו ואמרנו ואיך השקט היה כ"כ נסבל
כשהיית שם איתי.
לא יודעת מה בדיוק קרה שם שגרם לך לעזוב
אבל אני חושבת שיותר טוב ככה,
הרבה יותר קל עכשיו.
הרבה יותר קל לטעות ולא לפחד
כי את לא שם בשביל להגיד "אמרתי לך".
כל יום שעובר זה נהיה יותר ויותר קל
וזה מפחיד כ"כ לדעת את זה,
לדעת שאיבדתי אותך,
ושהרגש נעלם איפשהו בדרך.
והמבטים שלנו לא יפגשו יותר
ולא יהיו עיניים מבריקות מדמעות
ונשיקות מתוקות
וחיבוקים חמים מתחת לפוך כשהגשם בחוץ לא מפסיק לרדת.
והמגע שלך כ"כ חסר..
איך אהבתי שהיית מסתכלת עליי ומחייכת,
בלי להגיד שום דבר.
וידעתי בדיוק מה את חושבת.
היום אני מסתכלת עלייך ואני לא רואה כלום
אין לי מושג מה את חושבת
והמבט שלך כבר לא אומר לי שומדבר.
זה מרגיש כל-כך ריק עכשיו..
ואולי בכלל את כבר חושבת על מישהי אחרת
ואוהבת אותה כמו שפעם אהבת אותי
והיא מסתכלת עלייך ויודעת בדיוק מה את חושבת.
ואת יושבת איתה כל ערב על סיגריה וכוס יין,
כמו שהיית יושבת איתי.
ומספרת לה על מה שהיה,
ואיך שפעם היית,
ועשית,
וחשבת,
ועל כמה שאת כבר
לא שלי...