בבוקר, כשהיא התעוררה, היא שמעה את קול אביה קורא לה - "נינה!
נינה! נינה!!!" היא לא ידעה מה לעשות. הוא פתח את הדלת של
הבקתה ונינה התחבאה מאחורי שולחן עבודה קטן. הוא קרא: "נינה...
אני ארביץ אותך אם לא תצאי!" נינה כמעט בכתה. לפתע, היא הבחינה
ביד שלה, שהייתה מחוץ לשולחן.
נינה ממש פחדה מכך שאביה ישים לב לידה ויעניש אותה ב... ב...
נינה הזילה דמעות מעיניה.
אביה לא שם לב לידה ויצא מהבקתה, בטוח שהיא לא שם. היא שמעה
רוח נושבת. היא התעטשה, היא הייתה מצוננת. החום רק עלה ועלה
ולה היה יותר ויותר קר. היא לא ידעה מה לעשות. היא יצאה
מתנדנדת מהבקתה. היא הייתה צריכה למצוא בגדים חמים, ולא רק
חולצה דקה ארוכה, חצאית קצרה וגרביונים קרועים, ובקיצור -
תלבושת ביה"ס.
כשהלכה, נפלה העניבה. היא הלכה והלכה ולא הגיעה לשום מקום. היא
חצתה את הכביש והלכה הלאה, עד שראתה את מרים מטיילת עם הכלב
שלה. היא רצתה לצעוק לה "מרים!" אבל לא רצתה לספר לה על הכול.
"מרים!", קראה נינה. מרים ענתה לה: "נינה? איפה את?" נינה משכה
את ידה אליה וידה רעדה. הראיה נהיתה מטושטשת והיא נפלה על
ברכיה, היא אמרה "מרים..." והתעלפה.

לאחר זמן מה היא התעוררה וראתה תקרה סגלגלה. היא התיישבה במיטה
והמגבת הלחה נפלה מהראש. היא ראתה את מרים יושבת מול שולחן
גדול וממששת איזה ספר. "מרים? מה את עושה פה? רגע, מה אני עושה
פה לעזאזל?" אמרה נינה.
"התעוררת?" שאלה מרים. נינה ענתה בקול תמים "כן" והרגישה
סחרחורת. מרים עשתה פרצוף כועס ואמרה, "רק בבקשה אל תשאלי איפה
אנחנו, בבקשה!" נינה לא הבינה דבר. למה היא ביקשה את את זה
ולמה היא בוכה? נינה שמעה מישהו מתקרב וראתה את מרים מנגבת את
הדמעות, הדלת נפתחה ומשם יצאה אישה לבושה בבגדים חשופים :
חצאית מיני שחורה עם גופיה לבנה ומיני ז'קט חום. היא הייתה
נורא יפה והשער שלה היה ג'ינג'י ארוך ומתולתל, אסוף בשתי
קוקיות. היא הייתה מאוד מאופרת ועיניה היו חומות, בקיצור, היא
הייתה ממש יפה. "נינה? התעוררת? את רוצה לאכול? את מרגישה
טוב?" התעניינה האישה בעיניים חוקרות.

לפתע נשמעה צעקה : "דרינה? את באה?" זה היה הקול של יורי. נינה
הייתה בשוק ומרים ענתה "כן" ואמרה לאישה הזו "אימא, אבל אני לא
רוצה יותר..."

דרינה, מרים? יורי, איך היא קשורה אליו, האימא הצעירה הזו היא
אימא שלה? היא לא רוצה יותר מה?

המשך יבוא