רוני אף פעם לא היה הומו למופת. תמיד היו לו בעיות, ורובן
ממושכות: הוא עישן כמו קטר, רב עם ההורים, לא השקיע בלימודים,
ורוב הזמן סתם קיטר כמו בחורה במחזור.
כיאה לכל הומו הוא לא עשה צבא ("כי המסגרת הזו, שיואווו כל כך
מקטינה אותי") ועבד בחנות לבגדי גברים ("כי באים לפה מלא
שווים, כאילו")
עיקר עולמו סבב סביב השאלה הנצחית- "מה אני אלבש???", סביב
מסיבות גייז שתקועות תמיד באותם המקומות המסריחים, וסביב הבחור
התורן שהוא "פשוט חתיך הורססס!!" לרוב אגב, זה היה נגמר בזיון
כי רוני רוצה להיות הומו שמכבד את עצמו, אז הוא חייב להיות קצת
זונה. או שבעצם הרצון לזיין זה הצד הגברי היחיד בו שמתפרץ
החוצה.
היינו חברים טובים, עד המקרה.
האחיינית האהובה עליי תמרי כל הזמן ניג'סה לי שאני אקח אותה
ואת חברה שלה לימית 2000. אז הבטחתי לה יום כיף, ורוני כמובן
רצה להצטרף כי הוא האחרון שיפספס גברים בבגדי ים, בייחוד אם
מישהו מהם ילבש במקרה את קולקציית 2007 של ספידו שהיא "פשוט
הורסת".
הכול היה טוב ויפה עד שפתאום תמרי נעלמה. נכנסתי ללחץ, וצעקתי
לרוני שיבוא לעזור לי בחיפושים. הוא בתגובה הפנה אליי מבט זועם
ואמר: "את לא רואה שאני באמצע משהו פה, חצופה?" תוך כדי שהוא
מסמן בעיניו על בחור שרירי ושחום.
באותו הרגע נפל לי האסימון.
רצתי ומצאתי את תמרי אוכלת גלידה ומסתכלת על השמיים. בכלל לא
שמה לב שנעלמנו לה. אחרי שיכולתי לנשום לרווחה התפניתי למחשבות
מעמיקות יותר, שהובילו אותי לכמה מסקנות:
1. רוני גבר די נשי.
2. רוני אדם אנוכי מאוד.
3. רוני משעמם אותי.
3. רוני חייב להשתנות.
פתאום הכול התחבר לי בבת אחת- רוני חייב להיות סטרייט!
לא עוד אנוכיות נשית, לא עוד מסיבות טפשיות, לא עוד סקס אנאלי
בלי קונדום. אני אהפוך אותו לסטרייט ולא משנה מה וכמה זה ידרוש
ממני.
בהתחלה קשרתי אותו לכיסא והבאתי לו חשפנית, אבל הוא רק צרח
"איכס!!! כוס!!!!" ולא דיבר איתי שבוע. חשבתי שהלכתי רחוק
מידי, אז החלטתי לחזור כמה צעדים אחורה ובזמן שהוא היה אצלי
הזמנתי קוקסינל. הוא נראה קצת יותר פתוח לרעיון, אבל ברגע
שהקוקסינל הוריד חולצה והראה לנו את שדי הסיליקון שלו רוני רץ
לשירותים להקיא.
הייתי עובדת עצות, עד שיום אחד עלה בדעתי רעיון.
דנה הייתה חברה שלי מהיסודי, שחזרה בתשובה ביחד עם כל המשפחה
שלה בגיל ארבע עשרה. לא היה ניתן לראות שום חלק מגופה בגלל כל
השקים והבגדים הארוכים שהיא לבשה, ולמרות זאת היא הייתה אדם
מאוד מושך שהרבה אנשים נכרכו אחריו. החלטתי לנסות להכיר ביניהם
ולראות מה תהיה התוצאה.
זה הלך טוב יותר ממה שקיוויתי. דנה בכריזמטיות המתפרצת שלה
פשוט ריתקה אותו, וכבר מהדקה הראשונה אפשר היה לראות שהוא נשבה
בקסמיה. בנוסף לזה- לא היה שום חלק בה שידחה אותו, כי הכול היה
מכוסה כמו תמיד. השיחה ביניהם זרמה וזרמה וראיתי את הניצוץ הזה
בעיניים של רוני, ניצוץ של התלהבות מלווה בעוד משהו...חייכתי
בסיפוק החלטתי לעזוב אותם לנפשם.
במהלך כל השבוע שלאחר מכן שמעתי רק כמה "דנה מדהימה" ו"איזו
יפה" ודנה דנה דנה. באיזשהו שלב נמאס לי אז החלטתי לקחת מרוני
קצת חופש ולא עניתי לו לשיחות.
עברו חודשיים בהם לא דיברנו.
ביום חמישי בערב יצאתי עם כמה חברות למסעדה בתל אביב, ולפתע
ראיתי את דנה יושבת במסעדה הכשרה שנמצאת ליד, עם עוד חברה.
"היי מותק מה העניינים?"
"סליחה?!" שמעתי קול מוכר באופן חשוד.
"למה את מתעלמת ממני? מה אני לא קיימת? את אפילו לא חוזרת אליי
חצופה!!"
"רוני???"
החברה הישירה אליי מבט נזעם.
"רונה לי, בשבילך"
|