|
ותפסתי אותך
נופלת לזרועותיי
ענייך נעוצות בי
ציפייה
שערך אדום כצבע האופק בשקיעת חמה
שפתייך רכות, מתוקות כדבש הדבורה
שדייך מעוצבים כאילו נבראו במיוחד לשלמות גופך
רגלייך קלילות את הולכת כאילו מרחפת באוויר
וגופך כיצירת פאר, כל פרט שבו כל זוויותיו מושלמות
פיסת בד משי חצי שקופה על גופך
מכסה אותך אך מזמינה את המוח לדמיין מה מסתתר
בפנים זה משהו לא כשורה
דוחק אותך לעבר צוק
את מסתכלת לאופק ושום דבר לא השתנה
ואת מלאך
כנפייך פרוסות
רגלייך על קצה הצוק
נפשך כבר לא כאן
נופלת
בפעם הראשונה נכנעת לכוח המשיכה לקחת אותך למטה
ואין תזוזה בכנפייך, את נותנת לעצמך להיכנע
נפילה שהיא נצח, עוצמת עניים ומאזינה לעצמך
ותפסתי אותך
נופלת לזרועותיי
ענייך נעוצות בי
ציפייה |
|
|
איש אחד נעמד
מאחוריי, וכל
הזמן שמעתי ממנו
"פיססססט..
פיסססט... "
עכשיו, לכו תדעו
איזה טיפוס
מפוקפק זה, ומה
הוא עומד להציע
לי?
לא הסתובבתי.
פתאום קלטתי
שהוא משתין
עליי.
אפרוח ורוד חולק
זכרונות מהטיול
של הלול
ללונדון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.