[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ב ב וואילז
/
קוטג' (6)

אני ממלצרת שני ההי-טקסטים בפינה, השולחן הכי טוב בקפה.
כשניגשתי לקחת את ההזמנה שלהם, דאגתי להכניס קצת את הבטן,
להבליט את הציצי ולחייך. זה תמיד עובד על חרמנים שכאלה. זה יום
ממש יפה. שמיים כחולים, ואין עננים. כל העיר בחוץ. עשרות אנשים
עוברים מול הפינה הזאת. הם בטח יושבים שם כבר שעתיים ומסתכלים.
כבר לפני שעה פיניתי את שאריות ארוחות הבוקר שלהם, הלוואי
שיעופו משם כבר כדי שאנשים אחרים יוכלו לשבת. דורון, אחראי
המשמרת נראה מרוצה. "זה יום טוב לעסקים" הוא אומר, "יש הרבה
אנשים בחוץ. איזה יום יפה".
הם מפתיעים לרעה, ומשאירים שלושה שקלים טיפ על ארוחה של ארבעים
ושבע שקל. קמצנים. בהיי-טק מרוויחים מלא כסף, לא יכולים להיות
קצת יותר נדיבים? אני מכניסה את השקלים לכיס הג'ינס שלי ומנגבת
את השולחן. שתי נשים בגיל העמידה מתישבות. אחת מהן מציתה
סיגריה למרות שהן יושבות באיזור ללא עישון. אני לא אומרת לה
כלום. שלא יפגע בטיפ. אם לאיזה לקוח זה מפריע, שיעיר לה בעצמו.
רק שהטיפ לא יפגע.
המעשנת מזמינה ארוחת בריאות עם קורנפלקס חיטה מלאה, מיץ
תפוזים, קפה נטול קפאין ויוגורט מרנג-דיאט, והשניה סלט ירוק.
במקרר, אני מגלה שמהרנג-דיאט נגמר. בעיה, עכשיו צריך לומר
ללקוחה שאזל. זה בטוח יפגע בטיפ. כשאני מגישה לג'ורג', הניגרי
שעובד אצלנו במטבח את ההזמנה, הוא אומר לי באנגלית הרצוצה
שנגמרו עלי הבייבי לסלט. דורון מחייך. הוא מסתכל עלי ואומר
"אנחנו בלחץ במטבח, תהיי נשמה ותקפצי לקנות עלי בייבי. תביאי
קבלה" אני מהנהת אותו ומיידעת אותו על המחסור במרנג-דיאט. "אז
תביאי גם" הוא מחייך "ו... תביאי קבלה.". אין לו מה לדאוג. אני
לא סוכנות סעד, ואני לא מתכוונת לממן את הקפה הזה.
אני תוהה היכן החנות הקרובה למצרכים. אני נזכרת בסופר בקצה
הרחוב. אני חושבת שיש גם איזה מכולת בדרך, אבל אני לא בטוחה.
אני חושבת שפעם ראיתי מכולת בדרך לסופר. היא גם בטח תהייה פחות
עמוסה בשעות האלה. אני מסתכלת לכיוון הלקוחות בשולחן הפינתי
ויודעת שצריך למהר. אחרי שאני אביא את המצרכים עוד צריך להכין
את הסלט. כל המנות יתעכבו והטיפ בהתאם.
אני מתחילה ללכת במהירות במעלה הרחוב, מסתכלת מסביבי, מחפשת את
המכולת. כשאני מגיעה לסופר, אני מבינה שכנראה שטעיתי. אני תמיד
מתבלבלת בעיר הזאת, כל הרחובות בה דומים.
ביציאה מהסופר אני מבחינה בהומלס שוכב על המדרכה. ידו מושטת
לפנים וראשו מכוסה בברדס לבן. לידו מונח ארגז ריק של קוטג' עם
כמה מטבעות עליו. אני מוציאה את שלושת השקלים מהכיס ומניחה
אותם בארגז הריק. יש כאלה שצריכים אותם יותר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אבא שלך
ערומקו?


כבר בגיל כזה?


אפרוח ורוד
ואמנון ז'קונט
מחלטרים יחדיו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/9/07 10:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ב ב וואילז

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה