אני שונאת שהם גומרים לי בפה. זה משאיר לי טעם מר כזה. וגם לא
ממש גמרתי. בן זונה. ישר אחרי שגמר הוא הסתלק. כמו כולם.
אני הולכת למטבח ומוציאה מהמקרר יוגורט מרנג דיאט ואוכלת אותו
לאט עם כפית. זה מה שאני מרשה לעצמי לארוחת בוקר. גם ככה
השמנתי בזמן האחרון.
אני פותחת את המחשב, מתחברת למסנג'ר וומרפרפת על החדשות. שוב
תהליך השלום תקוע, שוב קאסמים על שדרות, שוב שלושה הרוגים
בתאונות דרכים, עוד חנווני התאבד בתל אביב ועוד שני פצועי
דקירות בקטטה במועדון על בחורה. אני לוחצת על "רכילות" וקוראת
בעיון את כל הידיעות. הטלפון הסלולארי שלי מצפצף. קיבלתי הודעת
ס.מ.ס. זה הבחור מאתמול בלילה. "היי אני לא חושב שזה ילך
בינינו סורי". זהו. בן זונה. גם גמר לי בפה וגם זרק אותי! ועוד
בס.מ.ס.! בן זונה! אני שונאת את כל התקשורת המודרנית הזאת -
הס.מ.סים המזויינים האלה! כבר עדיף לזרוק את כל הטלפונים
הניידים האלה בכלל ולחזור לטלפונים של קופסאות קוטג' עם חוט!
אני מתחילה לבכות. בן זונה. אני סוגרת את הטלפון הסלולארי ואת
המחשב, הולכת לחדר, שוטפת פנים, מתלבשת במהירות, מתאפרת
בקלילות, ויוצאת מהדירה שלי. עשר ורבע. השמיים כחולים ואין
עננים. יום יפיפה. אני לא אתן לבן זונה הזה להרוס לי אותו.
אני מתחילה ללכת ברחוב ונעצרת מול חנות מכולת סגורה. מולי הולך
זוג מחובק. הוא בחולצה אדומה קצרה וג'ינס תכלת והיא בג'ינס
כחול כהה וגופייה שחורה. היד שלו חובקת את המתניים שלה, והיד
שלו תחובה בתוך הכיס האחורי של הג'ינס שלו. הם נראים מאושרים
מאוד. לפתע, הבחורה מתנתקת מהבחור ועוצרת להסתכל בחלון הראווה
של חנות נעליים "תראה איזה נעליים מהממות!" היא אומרת ומצביעה
על זוג כולשהו בחלון הראווה "נכון יפות?" הבחור מושך בכתפיו
ומתקדם מעט קדימה לעברי. הבחורה ממשיכה לבהות בחלון הראווה
"יאללה דנה!" הוא קורה לעברה "שנייה, אלעד!" היא עונה לו בטון
מעוצבן, ואחרי חצי דקה היא מתנתקת מחלון הראווה בחוסר חשק
מורגש ומצטרפת אליו.
הם עוברים אותי מחובקים בלי להעיף בי מבט אפילו, ואני מתקדמת
לעבר חלון הראווה. בחלון כעשר זוגות נעליים מוצגים. לא משהו
שאני יכולה להרשות לעצמי. גם אף אחד מהן לא מוצא חן בעיניי
במיוחד. אני לא סובלת את אופנת השפיץ שבמודה עכשיו. לצערי, כל
החנויות מוכרות רק נעלי שפיץ. ככה זה. מודה.
אני מתעקבת ליד החלון עוד דקותיים, בוהה בזוגות. איש אינו קורא
לי. איש אינו מחכה לי. איש אינו מאיץ בי ללכת איתו. אני מתחילה
לבכות. בן זונה. הרס לי את היום הזה. כזה יום יפה.
אני חוזרת הביתה, לובשת פיג'מה ונכנסת למיטה. אני לא מפסיקה
לבכות.