לילה קיצי קריר פלש בשתקנות אל חדרינו הריקים מלבבות ורקמות
לא נשכחת מאחור
ידינו חבקו, יערות הכפר היו מקום מסתורנו
צבאות שמיים בעיתם נשמו בכבדות
גם לתוכם פלש הליל הגדול
ובחומו התעטפנו
ספגתי לתוכי צער
וכאב המכביד על הלשון ועל תאיה
אך עם זאת אושר אינסופי

בלילות אלו תהינו ואת סיפורנו כתב באפיזודות מבדחות פסנתר ישן
השחור והלבן
האינסופיות בכישוף ובמדבר השורף את גופך הבהיר
כיקיצה פתאומית מחלום ארוך וגעגועי לאגמים מילדות

תום פניך את יופיים אינם מאבדים לנוכח הליל השחור
ואת כולך אני טורפת בעיני
הנחשים החמים חיים בתוכנו, מלבד צרצרי לילה אין איש מלבדנו
רק היקום הגדול מביט לסיוטינו הלוהטים, לא אומר דבר.