הפכתי להיות הם, ואני ישר מתנצלת על ההכללה הזו, אבל האמת היא
שהפכתי להיות הם.
אני לא עושה שום דבר רע, אני לא מזיקה לאף אחד, אבל אני חושבת
שגם הם בשוק שאני הפכתי להיות הם, הם לא יודעים איך להתייחס
לבחורה כמוני, מלבד לדפוק ולזרוק.

לא תמיד הייתי ככה, רק עכשיו. זה התחיל בחן.
חן היה חלק מתעשיית התקשורת בישראל, חן שרף לי את הלב. ניהלנו
שיחה עמוקה כל הלילה, הייתי בטוחה שהנה, הנה מצאתי את אהבת
חיי, צחקנו כל הלילה, לא יכולנו להפרד. אבל שני בקרים אחר כך
משהו קרה, חן הפסיק לענות לי, הפסיק לדבר איתי ונעלם כאילו
בלעה אותו האדמה.
אז כמו כל בחורה לא שפויה, חייגתי אל חן ממספר חסום הוא ענה
לי, ניתקתי ונרגעתי. לפחות הוא חי. אבל, שם זה התחיל, שם הבנתי
שאולי אני צריכה לנתק את הרגשות שלי.

אחר כך בא יואב, וואי יואב, יואב היה הקלף המשוגע שלי. ראיתי
תמונה שלו ורציתי להקיא, אבל אמרתי מה יכול כבר לקרות? ננסה.
יהיה טוב - סבבה, לא יהיה טוב גם סבבה. יואב היה שייך לעורכי
הדין של המדינה. ביואב רק רציתי לגעת, לנשום אותו, לנשק אותו.
כמובן שאפשר כבר לומר שהתמונה לא עשתה איתו חסד בכלל. יואב
הכריח אותי להשבע שמחר אני פוגשת אותו שוב, אז נשבעתי, חבל רק
שלא השבעתי גם אותו. כי יואב שבר לי שוב קצת קצת מהלב.

לאחר מכן אני לא זוכרת מי בא, היו עוד הרבה, עם הבטחות בשמיים
ורצונות בעיניים. אבל הלב, הלב לא עמד בזה. אז הפכתי להיות
כמותם, מסובבת את כולם, יוצאת עם בחורים בשרשרת. כבר לא זכרתי
שמות, כבר לא זכרתי מראה, כבר לא זכרתי את עצמי. קראתי לכולם
"מאמי" או "מותק" רק כדי לא לבלבל את השמות, הייתי עם כולם,
רציתי את כולם, בכל אחד רציתי משהו אחר.

הרגשות נעלמו מתישהו, בין חן ליואב, בין אלה שבאו אחריהם שכל
אחד הכניס לי אגרוף אחר, הרגשות נעלמו. הפסקתי לאהוב אדם מעבר
ליום אחד, הפסקתי אני חושבת גם לאהוב את עצמי. אני משלה את
עצמי ואומרת "זה הזמן שלי לשחק" אבל זה אף פעם לא היה הזמן
שלי, זה כנראה גם אף פעם לא יהיה. מחייכת לעצמי על ההתנהגות
החדשה שאימצתי, מחכה שהעולם יעצור כדי שאני אוכל לרדת.

עצמי- על הנייר אולי נראה לא הכי טוב שבעולם: גרושה בלי ילדים,
לפני גיל שלושים, לא רזה אבל מושכת. אהבה - אהבה יש בי בלי
סוף, רק שמישהו בדרך גרם לי לשכוח את זה, גרם לי לשכוח שאני
מסוגלת לאהוב, גרם לי לשכוח שאני מסוגלת להיות נאהבת. אהבות
לילה, אהבות לשעות ספורות זה מה שאני לוקחת היום, מחר כבר יבוא
מישהו חדש. עדיין משהו בי זועק, זו לא את.

הפסקתי להאמין שמשהו קיים שם בשבילי, בגלל זה הפכתי להיות הם,
בגלל זה ובגללם.

על חן גיליתי שמצא מישהי אחרת, כמו גם יואב, כמו אלו שבאו
אחריהם. רק אני נשארתי, בלי רגשות, בלי אהבה.

ולך, אם אתה נמצא שם איפשהו- אני מחכה, יש לי סבלנות. אני
יודעת שתגיע ואז אני אגלה שוב שיש בי עוד טיפה של רגש שמאיימת
לפרוץ ואז אולי ירדו החומות שבניתי לעצמי.