היה לה היום יום חם.
כשהיא נכנסה בדלת היא התפשטה עירומה ונכנסה למקלחת. אני חיפשתי
את התחנה בה השדרן משתגע, וניסיתי לצייר את הירח על זגוגית
החלון. היא שרה שם שירים של לד זפלין ומשתעשעת בציורי קצף על
הקירות.
"מה אתה אומר," חורק השדרן, "השמש תיפול בצהריים או ביום?"
"בצהריי היום?" הוא נשאל.
"תגידו למאזין במה הוא זכה ותעשו דיאטה!" והמוסיקה שוצפת בהאוס
וג'אז כשנשמעים שם קולות של חריקת כסאות וגרירת רגליים.
"זה לא היום שלי." היא יוצאת בעודה מתנגבת וזורקת את כל
חיטוביה על הספה. "אתמול היה יום אחר."
"אתמול... כן."
"שחיתי עירומה בבריכה, כל הגברים הביטו בי עם זקפה, ואני
מחייכת וצוללת לתוכה."
"הבריכה?"
"כן, זו העמוקה."
ואיך הייתה המקלחת?"
"רטובה."
("תגידו לה במה היא זכתה!")
"איזה יום שהיה לי היום..."
"קשה?"
"קשה, קשה. אבל אני לא מתייאש. זה לא בגלל שאני גיבור. את
מאמינה לי שזה בגלל שאני גיבור... את בקריז?"
היא מביטה בי. "אתה והרדיו בלה בלה שלך יכולים לזיין אותי
בתחת. תשמור קצת טמטום לאחר-כך."
("השיקולים הם כספיים, אבל הנסיבות מקלות על הרוח הספורטיבית
החרמנית.")
ואני אומר תעשו דיאטה. גם לי היה בא, אבל הדלקתי את הסטריאו על
אוזניות ושמעתי את דודי לוי בוכה על זו שעזבה אותו כי אין
מספיק אוכל בבית. והוא אומר לה יש אוכל למכביר! והיא לא אכפת
לה, בורחת עם איזה שמן מקריח שבקושי עומד לו והתחביבים שלו הם
בניית רכבות מגפרורים והסנפת דבק. אבל הבנאדם מליין, היא
אומרת. הוא ייקח אותי לחופשה בוונציה, אתה בקושי תגרור אותי
לסיני. והוא אומר לה אבנה לך מגדל, אכתוב עליו את שמי, שלא
תשכחי. והיא צוחקת ואומרת בקושי מגדל לגו אתה בונה, אפילו
הקריירה המוסיקלית שלך על הפנים. למה אתה לא יכול להיות לפחות
שלמה ארצי. תהיה שלמה ארצי ואחר-כך נתדיין על זה באימייל. אשלח
לך תמונה שלי בצבע. אם עוד יימצא חן בעינייך, תכתוב לי שיר.
ואחר-כך נאכל וופלה. והוא אומר למה וופלה? יש אוכל למכביר!
ואני הולכת ברחוב והאספלט ממש רותח לי מתחת לרגליים, משאיר
טביעות ממש. אני עומדת רגע בצל, גגון של קיוסק, ומדליקה
סיגריה. אני אומרת למה לא ירד גשם עכשיו. שיבוא צונאמי, שייבוא
טייפון, שיבוא מונסון, שמבול שני ירד על השמיים, לא נורא הקשת
בענן. אבל השמש מתקרבת אליי כמו נמר בוער והכידונים שלה בוערים
נכנסים לי ישר לתוך הלב. אני אומרת למוכר תביא ספרייט. תביא
ספרייט מהר אני עומדת להתעלף! הוא מביא לי אותו, לא מחכה
שאשלם, ואיך אני פותחת את הפקק, הכול מתאדה. נשארת רק טיפה
אחת, רותחת. אז אני שוברת לו את הבקבוק על הראש, מסכן, כי
הבקבוק לא נשבר רק הראש שלו, ורצה משם אני אומרת אני רצה משם
לים. אני נכנסת לים ויבלע אותי לוויתן ולא אצא משם כמו יונה רק
כשהגשם יחזור בחזרה.
אימא, השכנים שמו ברדיו את השדרן המשוגע. הם מדברים כמה היה חם
אבל אני הייתי בבריכה. נתתי לילד לאכול לי את הארוחה, אבל הוא
אכל ממני גם סטירה. לא נורא שהיה משוגע. הם עבדו כל החיים, אבל
עכשיו הם רשומים במשרד הרווחה. בגלל האבטלה. אני לא צריך
עבודה, אני יושב על שטרות של מאה. גנבתי אותם מהשכנה. היא אמרה
שהמקלחת הייתה רטובה. אימא, מקלחת יכולה להיות יבשה? היא קמה,
אני רואה אותה מסתכלת על עצמה. אימא, השכנה עירומה! |