אני לא אומרת שזה נורא,
רק שמשהו קרה.
משהו שגרם לי להבין, אני צריכה עוד זמן.
לא רוצה למהר לשום מקום כי גם ככה אין לי כל כך לאן.
אני כבר לא אותה בחורה,
דיי עם דמעות, דיי עם שטויות.
נמאס להתעצבן, לצעוק ולבכות.
כן, אני שונאת אותך.
כן כי אתה גרמת לי להתרחק.
אתה רואה את ליבי זועק.
אתה גם לא עשית כלום.
בגלל זה מוחי כל כך פגום.
בגלל זה אני לא יודעת.
אבל לשנוא אותך קל לדעת.
על כל הדברים הקטנים,
שלפעמים צעקת לי בפנים.
רוצה להיות בן אדם חדש
שלא יהיה בי שום חשש.
שאני אפסיק לחשוב פעמיים
להפסיק לחשוב שאנחנו שנים.
לקבל את הלבד,
בחושך ככה בלי אף אחד.
להתעורר בבוקר ואתה לא שם,
ואז להתחיל לחפש אותך בכל העולם.
להיות כמעט ומכורה,
לפעמים גם קצת בקריז.
להגיד את אותו הדבר אלף פעם
לדעת שאתה לא תמיד מקשיב.
ולשנוא אותך.
זה קל להגיד.
אבל אני שונאת אותך מסיבה אחרת,
אני שונאת אותך
שגרמת לי לאהוב אותך.