מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי לא מתחברת במיוחד לצד הנשי שבי,
כל הזמן כדורגל,ספורט,מכות כל הדברים של בנים?!-זה!
בכיתה ז' נכנסתי לחטיבה ומצאתי את הדבר האולטימטיבי כדור-יד[כן
אני יודעת:"מה זה?!"] שנתיים וחצי הייתי מכורה לזה,החיים שלי
היתחלקו 50% צופים [כן אני גם בצופים] ו50% כדוריד פשוט
מכורה!
בתחילת השנה ב6.1.07 בשעה 10:00 בבוקר נפצעתי קשה.
זה היה כמו שלוקחים לי את האויר ואומרים כן,אפשר לחיות גם בלי
זה...
אז צאו מהסרט! אי אפשר.
צופים-פרשתי מההדרכה
כדוריד-אין
חברים-אין
משפחה-איפשהו שם בין ה-"היי" ל-"ביי"
סיגריות-בשפע
כושר-בקבר.

אחריי שנתיים וחצי נשמטו לי מהיידים 50% מהחיים שלי.


15.3.07
אסותא[ביתחולים פרטי :]
חדר מס' 3-חדר ניתוחים אורטופדים
12:00 בצהריים

ניתוח בברך לתיקון הקרע.
אחרי פיזיאוטרפיה קשה מאוד אני אמורה לחזור להיתאמן ב21.8.07
עברה עליי עד עכשיו חצי שנה של דיכאון מתמשך בלי חברים ובלי
העולם..
באמצע התקופה הזאת התחלתי להרגיש פתאום דברים מוזרים להיסתכל
על חברות שלי בדרך שונה והיתאהב באחת מהן גם.

בתחילת החופש הגדול מצאתי עבודה דיי נחמדה בקייטנה באוניבריסטה
בת"א.מי ידע שאני אמצא שם את האהבה הכי גדולה שלי?

הישתלמות ראשונה ב20.6 קמה להעביר משחק :]
בסוף ההישתלמות מבקשת סיגריה ממשהי דיי נחמדה-מי ידע שהיא
תיהיה האהבה הכי גדולה שלי?

1.7-מתחילה הקייטנה קבוצה קשה,נוראית,חוזרת הבייתה בלי קול כל
יום
ב2.7 טלפון:
-הלו?
-הלו סהר?
-כן,מי זאת?
-רותם מהקייטנה.
-אהה מה קורה?
-אחלה,שלי [הרכזת] שלחה אותי אלייך כי הקבוצה שלי נוראית,מה
אני
עושה?
-אהה טוב אמממ זה דיי ארוך יש מצב אני ידבר איתך בבוקר?
-סבבה,7 ועשרה בחצי עיגול..
-מההה??
-אה-האאאא!
-מה??
-אה-האאאא!
-"צחוק מיתגלגל...."
-אמממ אוקי,איפה זה רק?
-בכניסה שם..
-אה סבבה.



וככה היתחבנו.
לאט לאט יותר מטלפון נפגשות שותות ומיתמרמרות אחת על השניה,
רותם מילאה בי חלל שלם שהיה ריק במשך חצי שנה.
[מיסתבר שאותה בחורה נחמד שביקשתי ממנה סיגריה היתה רותם
בכבודה ובעצמה..]

לאט לאט פשוט נפלתי לקסמייה-ליופי שלה לאופי הזה שהייתה מכורה

אליו לצחוק הזה להכל פשוט.

מחזור ראשון עובר אני יוצאת למחנה קיץ-9 ימים כל יום טלפון
לרותם
מהיער-כל שיחה מינימום 30-35 דק' ופשוט מדברות על הכל.

חוזרת מהמחנה מחכה לה ב7 בחצי עיגול והינה היא באה-הבטן שלי
מתהפכת הלב שלי עוד שניה בורח מהחולצה היידים מזיעות והראש
מסתחרר-פה ידעתי שאני מאוהבת בה.
הכחשתי את זה בכל ליבי.אין מצב שזה קורה לי!!! זה סתם הרגשה
קטנה זה לא אהבה!
אני לא נמשכת לבנות!!!!

מאז כל יום אנחנו מדברות בטלפון לפחות 4-5 פעמים אם לא יותר
ואז במחשב.
שחיה לילית מהקייטנה-צחוקים בלאגנים לא מפסיקה להוריד ממנה את

העיניים.

-"סהר?"
-"כן,רותם?"
-"הולכים לשתות!!"
-"אבל אין עליי שקל!"
-"לא נורא נו,בקטנה בואי כבר"


שתיי בירות ואני כבר הפוכה...
נכנסות לשירותים:
-"סהר יש לי פיפי"
-"טוב בואי"
-נכנסת לשירותים משתינה מסיימת מרימה את המיכנסיים מורידה את
המים וקוראת לי,אני נכנסת.
-"מה רותם?"
-"סהר כמה את שיכורה מ1-10???"
-"אממממ 27??"
חייבת לציין שבנתיים אנחנו רק נקרעות מצחוק
-מתיישבת עליי[לרותם יש עגיל בלשון]-
-"תביאי לי את העגיל שלך.."
-"בואי וקחי אותו...בלי היידים"
-מנסה לקחת ולא מצליח לי במיוחד-
-"סהר,כמה אני אצטער על זה מחר בבוקר??"
-"אולי כן ואולי לא..."
-נ-ש-י-ק-ה....הרגשתי שהלב שלי עוד שניה יוצא מהחולצה ומחבק
אותה
היידים שלי הזיעו כל כך הבטן שלי..אוי הבטן שלי ספארי היה לי
בפנים.
זה היה הרגשה כאילו מתתי ואני בגן-עדן.


ושישאלו אותי איך יצאתי מהארון...אני יגיד:
אל תשאלו אותי תשאלו את רותם.