עמדת מולי, רצית לדבר, רצית לצעוק
שתקת.
בכיתי צעקתי וגם לחשתי
שתקת.
נשברת,
אט אט נעלמת
וענייך מחזירות אותי אליך מחדש.

חולמת שוכחת,
הולכת לפי שפתיך
ממשיכה אל תוך הדמיון,
עם עניים עצומות.

ושוב הכאב חוזר,
ושוב אני יובשת ובוכה,
אך כל פעם אני נעלמת יותר,
אט אט עינייך משפיעות פחות.

פעם אמרו לי שהאהבה תביס הכל,
ואם האהבה גם בדרך מביסה אותך,
אז היא עדיין שווה את זה?

רוצה לאהוב אותך ולתת לך את העולם,
את הנשמה את כל כולי,
אך נסגר ושותק.

ואט אט אני נשברת
אט אט נעלמת