שוב עייפה ושוב מתוחה
שוב מתעצבת ובתוכי מתכנסת
מה אם מעט הפוגה?
ומה אם קמצוץ של שמחה?
לא מבקשת אושר, לא
רק קצת להיות שמחה.
רחמים עצמיים, לא יעזרו פה.
אך ישמשו לי בן לוויה מוכר
הרי כולנו כאן ביחד ובעיקר לחוד
אז מה כבר אכפת לך כלל
מאיזו אחת שמזמן למדה בעצמה
שלבד זה בטוח וביחד זו קללה.
תמיד אני לך מוותרת
וגם אתה, תמיד לעצמך.
אבל לעצמי לעולם איני סולחת
לא שוכחת להרכין ראש
וזוכרת היטב שתפקידי להיות קטנה.
שוב עייפה ושוב מתוחה
שוב מתעצבת ובתוכי מתכנסת
מה אם מעט הפוגה?
ומה אם קמצוץ של שמחה?
לא מבקשת אושר, לא
רק קצת להיות שמחה.
איך שלא תסובב את התמונה
תמיד אני זו שיוצאת
מטושטשת ולא ברורה
ובכלל כמעט בלתי מוכרת
כזו אני עבורך, כזו אשאר.
דמות האשה הדהויה שלך ורק שלך.
כואבת ובלתי מורגשת
מתנצלת ובלתי מובנת
מתרפקת על פאה קרה של קיר
מחפשת נחמה בין הכלים שבכיור
זו אני שמורכבת מאלפי חתיכות
ואתה שמנצנץ כמו זכוכית שבורה על חוף.
שוב עייפה ושוב מתוחה
שוב מתעצבת ובתוכי מתכנסת
מה אם מעט הפוגה?
ומה אם קמצוץ של שמחה?
לא מבקשת אושר, לא
רק קצת להיות שמחה.
רחמים עצמיים התייצבו.
הנה אני ממתינה בצייתנות
גשו עלו והציפו את כל נימיי נפשי
לרוחבי ולאורכי ולעומקי
אתם התגליתם כאדרת נהדרת
מכסים אותי וכמו בקסם
נעלמת לתוכי, היכן שגם אתה לא תמצא אותי.
מורכבת
מטושטשת
דהויה
ובכלל בלתי מובנת.
כי אהבתך לי הייתה שלל
וכיום היא עוולי, קללתי.
אהוב לבי. מחמדי.
סלח לי על המילים
והכוונות שמאחוריהן.
שוב עייפה ושוב מתוחה
שוב מתעצבת ובתוכי מתכנסת
מה אם מעט הפוגה?
ומה אם קמצוץ של שמחה?
לא מבקשת אושר, לא
רק קצת להיות שמחה. |
