באיזשהו שלב נגמרו לי הספקות.
הכל פתאום התבהר כמו הדשא שזור הפרחים האדומים בחצר בצהרי יום
חמסין.
מכונית חוצה כביש
רמזור מהבהב
אנשים בכל מקום
בנאלים
נורמלים
חיים חיים מקופסאת שימורים
מחשבות חלודות רעיונות יבשים
עיניים מפלסטיק תשוקות ממפעל
חלומות שעווה ומבטים משומשים

לא רוצים להבין לא רוצים להרגיש לא רוצים במציאות קצת לנגוע

פתאום

הכל נראה לי כמו רסיסים אדומים של תמימות שנופצה
כמו שברים בודדים של אמת
כמו חלום שנסגר בקופסא של קרטון
או זיכרון של ילדות שנזרק לארון
פנסים צהובים בעיניי ארגמן ילדה קטנה ברחוב
לא יודע מתי לא יודע לאן רק יודע שחייב לעזוב
מציאות של עיוורים מציאות של חרשים מציאות שאין בה אמת
סיוטים כואבים חלומות מתוקים הזיות שנראות כמו אמת
רואים את הכל בעיניים עיוורות
מקשיבים להכל בלי לשמוע
עוד בחור מסומם רוצח ילדה
עוד אנס פדופיל ברחוב
עוד איש עסקים בתוך מסעדה חוגג ת'קידום הקרוב

עוד יום שמש יפה
שופך אור על זוועה
ואנשים בנאלים
חוזרים לשגרה.