"Nature has a funny way of breaking what does not bend." -
Jewel.



הזמן עוצר לרגע... הרגעים האחרונים בחיים שלך עוברים לאט...
כאבים חדים ממלאים את כל גופך והבגדים שלך ספוגים בדם. כואב לך
לנשום. כל ניסיון לזוז לא עולה בהצלחה. הרכב המעוך לוכד אותך
ללא רחמים. צווארך התפוס מאפשר לך לסובב מעט את הראש, רק כדי
לראות את גופתו של אביך בכסא הנהג. לפני כמה דקות סיפר בדיחה
מצחיקה ונראה נרגש מהחזרה הביתה אחרי הטיול שלכם מחוץ לעיר.
היה לו מזל ללכת ראשון, בלי כאבים ובלי לראות את הסבל שלך.
הרגעים האחרונים בחיים שלך עוברים לאט וזה מלחיץ. עוד מעט הכל
ייגמר, ההבנה של זה מכה בך ללא רחמים.

אומרים שרגע לפני המוות כל החיים עוברים לך מול העיניים. עד
עכשיו לא ידעת אם זה נכון, עד לרגע הזה... משפחה חמה ורחבה,
חברים אוהבים, הצלחות בלימודים, טיולים, משחקים בשכונה, אהבות,
אכזבות, נפילות, הישגים - הכל מתערבב בזכרון אחד גדול ואחרון.

העיניים שלך נעצמות ולא ייפתחו יותר. הן כבר לא יראו את מה
שיקרה בהמשך...
שתי גופות יפונו ממקום התאונה ויזוהו על ידי המשפחה. להלוויה
יגיעו הרבה אנשים: בני משפחה, חברים ושכנים.
אחרי כמה שנים אמא שלך תתאושש מהאובדן ותקים משפחה חדשה, אבל
עדיין אפשר יהיה לראות את הכאב הנורא בעיניים שלה ובשערה
שיהפוך לבן. חברים וחברות ימשיכו עם החיים שלהם, יעשו צבא,
ילמדו, ימצאו עבודה, יקימו משפחות.

גם אני המשכתי בחיים שלי. סיימתי ללמוד והתגייסתי לצה"ל, אבל
לא הצלחתי לשכוח אותך ואת מה שקרה לך. משהו ממני מת ביחד איתך
באותו אוגוסט לפני הרבה שנים. השאיפה שלי למצוינות דעכה
והתחלתי להסתפק במועט. חוש ההומור שלי שכל כך אהבת התחלף
בציניות ועוקצנות. אין לי רשיון נהיגה כי אני פשוט לא מסוגל
לשבת ליד ההגה. וזה עדיין קשה לדבר עליך בזמן עבר.

צפירות של האמבולנס המתקרב מפלחות את האוויר המחניק, אבל
לרופאים אין תעסוקה במקום הזה... רק שתי גופות בתוך רכב הרוס
עם הסטיקר "תן חיוך, הכל לטובה".