צורת החיים השניה שחיה איתי בחדר רעננה ורטובה בבוקר, ולעומתה
אני קם תשוש עם פוטופוביה וטעם רע בפה.
העיניים שלי מתרגלות באיטיות לאור היום הקל החודר מבעד לחרכים
בקיר.
פיתחתי התרגלות איטית במיוחד כתוצאה של חשיפה מאוד קלה לשמש כל
יום, וכמובן שלא חשיפה ישירה אלא דרך עדשות כהות ומרגיעות.
בגלל הערות ומחמאות מזרים אני מעדיף להסתיר את עיניי באור יום
מלא, וגם בבקרים חורפיים יוצא אני מביתי עם משקפי השמש שלי.
הדרך לחדר השירותים הצמוד היא פעולה שחזרתי עליה כבר אינספור
פעמים במשך עשר שנים, שבהן אני מתגורר בביתי, ולכן נעשית באופן
אוטומטי. מאפשרת לי להמשיך את החלום שממנו התעוררתי.
סדר הפעולות לאחר מכן לא משתנה לרוב.
ישנם ימים שבהם אני מתעורר מוקדם יותר עם הצורך לשחרר נוזלים
מגופי, ולכן בפעם השניה שאני מתעורר באותו בוקר אני כבר פנוי
לצחצח ולהבריק את שיניי המצהיבות.
ישנם בקרים שבהם שלפוחית השתן שלי מתעוררת יחד איתי וגם זוכה
לפריקה ראשונה, כהתחלה משחררת לבוקר נוסף.

כל בוקר אני תוהה האם כדאי לחזור אל המיטה או שמא עלי לסתום
כבר את החור בתקרה?