געגוע הוא כמו דלת חורקת במסדרון נפשי ישן,
ואצלי הדלת נפתחת כל הזמן.
היא לא שואלת ולא מודיעה.
פשוט נפרצת בקול חבטה
ומנגינה מתוקה נשמעת מתוכה.

מנגינה ילדותית
מנגינה חרישית
מנגינה שמחה וממשית
מהולה בעצב מתוק מתוק
וזיכרון רחוק.

זיכרון של מקום, זיכרון של שידה.
זיכרון של סבתא וזיכרון של שיחה
מתובלת בהרבה נוסטלגיה ועבר משפחתי,
כזאת הייתה סבתא שלי.

כשעזבת השמיים נצבעו באדום.
והכאב כל כך חזק כאילו לא עבר יום
אך היכן שלא תהיי
ובאשר תלכי
לבך איתי