חיוך קטן של אושר. איתני הטבע דואגים להטעין על עצמם טיפות של
אור, באשר יהיו.
הקיץ נושא באמתחת ההפתעות שלו שמש חמה, מרגיעה ומלטפת לאחר
חורף רטוב ומעורתי;
סתיו ואביב נותנים משב מרענן של שילוב צבעוני ומרגיע לבינתיים.
רק לעת עתה עד שתקיץ לה העונה האמיתית משנתה.

ובכן, שנתו הקיצית של החורף תמה והחליט להזיל כמה דמעות על
חלומות הבלהה של שנתו.
כבר במטחו הראשון, לפני מועד וקצת, השאיר הבטחה לעתיד טוב
בדמותה של הקשת בענן, כאומר שסה"כ טיפות ברכה הן שהוא ממטיר
ולא חלילה למפגע.
זמן חלף לו תוך כמה פיהוקים, תוך אשליה כי רק כסהרורי הזכיר
קיומו ומיד תופס תנומה שנייה, אך כעת, בדום מתוח התייצב ונקרא
למשמרתו.

יום ארוך. מתעוררים מוקדם, שלא בעצתו המקצועית של השעון
הביולוגי (הטוען בתוקף כי אין שום סיבה לשנות הרגלים טובים...
"בטח לא עכשיו!" ), מתחילים את היום.
היום ארוך. אמנם. היום עמוס. אמנם. היום נגמר. אמנם?
בוב דילן כבר מזמר לו מזמורי מוזמביק ברקע, השולחן מוכן ומזומן
להגיש מטעמיו לקיבה אוורירית למדי.

"לא!" זעקת שבר נשמעת ומצליפה בשמיים בשוט בוהק.
כנראה שאחרי המטח הראשון רק התפנה לארוחת בוקר קצרה. הוא שבע.
אין ספק.
מבלי להישאר בגזרת הפוליטיקלי קורקט החל לפצוח במחול חרבות,
מלווה בהרמוניה מושלמת של תופי מלחמה.
חצי מים כארבה החלו שוצפים וגוזרים את השמיים. מכלים כל העומד
בדרכם ומתאגדים בנוחתם לכדי גדוד ששוטף כל דבר בדרכו.

הראש מחליט להתעלם ומושיט ידו לגלגלת העוצמה; לד זפלין קוסמים
באוזן על כל האהבה שיש בהם.
לא ידעתי שהם מנגנים עם תזמורות. לא ציפיתי לליווי פירוטכני
באדיבות שמיים. באמת שלא הכנתי עצמי למלודיה כל כך מושלמת.

כנראה שהחורף לא חובב מוזיקה מושבע; החליט האדון להגביר שאגתו
תוך שהוא קוצף ומכה בצבאו, למען יגבר קולו ולא יפחת איום
נוכחותו.
זו כבר תרועת מלחמה!
איתן טבע? נעים מאוד. התכונן לקרב.
מטר קללות נזרק לחלל האויר כנשק יחיד, המשמש למעשה בעיקר
כתרופה לאגו פגוע אל מול חוסר האונים, תוך נסיון להתמודד עם
נזקי הסערה המוחשיים.
לא עזר. הוא ממשיך ותוקף, לא נרתע מאיומי ונדמה כי אף הכעסתי
אותו יותר.
לא אוותר. גם אם אצטרך להלחם עד בוא השמש לעזרתי אשאר ואתן כל
כולי.
גריפות המים ממשיכות, המוזיקה עדיין מוגברת ללא הועיל והוא
בשלו. מתכנס למאמצים ממוקדים בכל כמה דקות ומכלה את כח הלחימה
הפיזי שבי ואת תקוותי החוזרת כל פעם שהקרב קרוב לסיום.

כנראה שאדון איתן (חורף) טבע חזק ממני.
הברכות כלפי אלוהי החורף נפסקות. הכניעה בלתי נמנעת והראש כבר
מנסה לתרגל את תפקודו ביום המחר לאחר לילה ארוך ללא שינה.
החלטתי למחול על כבודי. להתחנן; או למעשה - פשוט לבקש.
בבקשה הפסק לרעום, חדל מלהמטיר. בבקשה.

כלו המים בשמיים? אזלו משאביו של החורף כך סתם פתאום, ועוד ממש
עם הקיצו? מסופקני.
הגשם פסק. לא לדקה, לא לשתיים ואפילו לא לרגע. פסק.
הוצאתי ראשי החוצה במבט אל השמיים בכדי לבחון קיום עבים
נוספים. אולי שוב אתבדה ואוצף.
איך לא זכרתי את רמיזת הקשת בענן עם הצגת הבכורה.
שמיים כחולים - שחורים, רוח קרירה, ענן חולף לו אל תוך האופק
הצפוני, עוטה מראהו המאיים;
משאיר אחריו אויר צלול ונקי ושמיים מלאי כוכבים נוצצים.
אדון חורף חמור הסבר בסה"כ הגיע לנקות את האוויר; הפליא מכותיו
כדי שנוכל לנשום חמצן ולא רק אבק מפויח במסווה של כזה.
מי היה מאמין שיתגלו כוכבים בוהקים מעל שמי ת"א?