היא יושבת בבר, יצירת פאר.
איפורה מושלם כמעט כמו מחשופה הנדיב.
מקשקשת עם חברותיה
במילים גדולות.
את נראית מליון דולר,
הן אומרות לה.
פמיניזם, זיונים, עצמאות.
היין מנסה לרדוף אחרי הקלישאות הזולות.

אני? אני ציידת אני,
היא מלהטטת לה בהגדרות
עצמיות.
מזיינת וזורקת, מי
הם בכלל?!

והיא מוצאת לה את הטרף שלה ללילה.
קונה ממנו מחמאות,
מוכרת לו אשליות של ציידת חסרת רגש.
וכשהוא לא שם לב,
היא מרוקנת לו ארנק החיבוקים
ושולחת אותו לדרכו.

הציד הזה ממלא אותה.
היא חיה מזיון לזיון,
בין מחמאה למחמאה.
מזיינת וזורקת, מי
היא בכלל?