יותר אני לא מסתתר,
יותר אני לא מוותר לעצמי
כי אני כבר לא מתבייש לומר:
"אני אולי קצת מוזר"
אבל תאמרו לי אתם - מה יש בי שאני רק..

מנסה לאהוב ולדאוג לכולם
מה אני? רק רוצה לגדל ילדים
שיראו ת'זריחה של אחרי גיל 20.
זה לא מוזר לגדל ילדים
מבלי לחכות שיהיו גיבורים.

יותר אני לא מעשן,
יותר אני לא מסכן את עצמי
אבל בפנים, בתוכי - גאה הייאוש
שהפך אותי למה שאני..

אני רק מקווה שאתם לא רוצים אליכם
שום דבר ממה שאני שר.
תעשו לי טובה ותמשיכו להיות רגילים.
תנצלו ת'עולם,
זה עניין לא סגור של משוררים.

יותר אני לא לא מתבלבל,
יותר אני לא מחפש את עצמי.
כולם פה חיים בחלום מוזר-
הזיה צבעונית ובדויה
וכל פסיכולוג למד איך למחוק את האמת.
ושום חיוך למראה לא יסתיר ת'עובדה העצובה
וכולנו יודעים שנגמור
בקופסת שימורים לבנה
עם חריטה מרשימה וגדולה
לשם שהפך לקטן כל כך.

יותר אני לא מקווה,
יותר אני לא מחכה שאולי עוד אהיה פה מחר לזריחה.
זה אולי נשמע קצת נורא
שאני לא מחכה שתלכו לפני.
אני רק רוצה שתפסיקו לבכות ותבינו אותי.
אני כלל לא מושלם וודאי לא חזק כמו כולם..