כשהשמיים בצבע אדום אני מאושרת.
לא כחול, לא תכלת, לא שחור ולא שום גוון דומה.
זה צבע מיוחד לשמיים,
זו הצורה היחידה שהצבע הזה יכול להופיע
מבלי להיות קשור באיזשהו אופן לאהבה.
מזכיר לי את סוף העולם.

תמיד כשהשמיים אדומים
אני מקווה שפתאום העולם יתפוצץ וזהו,
כולנו נלך למקום טוב יותר
ואז גם אותו נהרוס ונהפוך למקום רע,
ואז גם אותו נעזוב.

העננים בולטים מתמיד,
מתחשק לי לעוף אליהם,
להצטרף לבדידות הנוראה ששוררת שם.
הם מזמינים אותי להתקרב,
אני כל כך רוצה אבל אני לא יכולה להגיע.

מטוס נכנס באחד מהם,
חוצה בגסות את השמיים, בלי כל רשות.
אני יכולה לראות איך הם זועמים עליו, עלינו, על כולנו.

יום אחד הם ינקמו,
אתם תראו
יום אחד הם ינקמו...